כמיהה לחיבוק
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי יקר, קראתי את תגובתך עם דמעות בעיניים...זה ריגש, הכאיב,.. תודה. היא אמרה שהיא לא מחבקת. אז אין אפשרות לקבל חיבוק . ומניסיון מר וארוך - גם תחנונים לא עוזרים אם זאת החלטת המטפל. אז אני קבצנית עלובה ...הכמהה לחיבוק אנושי עד כלות תודה על החיבוק שלך, אפילו שהוא ווירטואלי - הוא חימם את ליבי אודי, כשאתה רעב ומתבונן בתמונות בספר מתכונים, יש בזה משהו מרגיע. ...עצוב... וזהו, היא נוסעת... ועד סוף החודש לא תחזור... למי אכפת....? ממילא היא כמו רובוט.. לא מחבקת לא משדרת כל רמז לרגש כלשהו, מההזה מקצועית...!!! זיגמונד היה גאה בה!.. מראה למופת...! אתה מחבק את המטופלים שלך? (באופן פיזי) (בהודעה בתגובתך התעלמת משאלתי לגבי חיבוקי מטפלים -יש חיה כזאת?)
הי אנימה, כמיהה מחד, אך ראי מה כתבה נעמה, לא רחוק מכאן. צריך מאוד להיזהר מחיבוקי מטפלים. אני משתדל שלא לחבק את מטופלי אלא בנסיבות מאוד מיוחדות, ובמשורה. חיבוק יכול לאיים, להכאיב, לפתות, להתפרש לא נכון. הוא יכול לפגוע ולהרוס, ולא רק להרגיע ולנחם. אודי
ו... אנימה יקרה, אוסיף גם, שיש להניח שבסבירות גבוהה מאד, בחירה זו של המטפלים אינה באה ממקום סדיסטי מכוון, או, מקום הבז לתלות וחולשה, כמו שאיזה חלק אולי-לא-כ"כ-צנוע בנו מושך להאמין. פשוט ישנה הכרה בפוטנציאל המורכב של החיבוק ובכלל טיפול. מה שכן, כמו שאת בוודאי כבר יודעת, את הרגשות העולים בך, בעיתוייהם, מעלים שם, והן מגלים לנו על תכננו עצמנו, חלקים בנו אנו. סוריקטה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
