אף פעם לא בכיתי כ"כ הרבה בטיפול.

וככל שעובר הזמן נהיה לי יותר קשה. מאוד קשה. אני אוהבת את זו שאני אצלה מאוד. ואולי מתחילה לחשוב שלא רוצה לחזור לראשונה. אבל אם זה היה הפוך אז סביר שהייתי חושבת אותו הדבר. ז"א שגם לא הייתי רוצה לעזוב את השניה. אף אחד לא הכין אותי למצב הזה. יצאתי עכשיו ממנה כולי בוכה וכואבת. למה? למה זה קורה לי? קבעתי עם הפסיכולוגית הראשונה שבמהלך חופשת הלידה אם ארצה כמובן, אכתוב לה מייל אחת לחודש. עכשיו הגיע זמנה של הפעם השניה. ואני רק מבולבלת, קשה לי עם שתיים. מצד אחד רוצה את שתיהן וכמה שיותר מטפלות מבחינתי זה כאילו טוב. מצד שני מרגישה שאם אכתוב לה מייל עכשיו זה יהיה קשה ויכניס אותי עוד יותר למצב מבולבל.