הכאב רק גדל

חודש עבר מאז "פגישת הפרידה". שגם היא התקיימה רק לאחר שממש התחננתי. לא קיבלתי תשובות. ולא הבנתי למה? אני רק יותר ויותר סובלת. הכאב שבי רק גובר. אני לא מבינה איך פסיכולוגית שהבטיחה לי שתמשיך איתי אחרי שתחזור מח. הלידה ועוד כתבה לי את המילים האלו והרבה יותר במכתב במעטפה מיוחדת( שנמצא איתי כל יום מאז שיצאה לאותה חופשה- בתיק. ועד היום..), פשוט החליטה לוותר עלי. והדבר היחיד שהסכימה לומר לי זה: שהיא מפחדת ממני. לא ממשהו ספציפי. אלא ש"נוצרה אצלה אווירה כללית של פחד". ושהיא לא יכולה לטפל בי. וזהו. עזבה. טיפול של שנתיים.שבו ידעתי ונחשפתי להמון דברים בחייה. הכי אישיים שיש. שפשוט הרגשתי. והיא סיפרה- בין אם רצתה, או בין אם לא יכלה( או לא השכילה) לשמור לעצמה. אני שבורה. לא יודעת איך אוכל לצאת מהמצב הזה. אני לא מצליחה למצוא את עצמי. עבר חודש. בלי תהליך פרידה. בלי הסברים או תשובות. רק הרגשת ריקנות איומה שהאדם שהכי קרוב אלי עזב אותי.

הי סמבדי אני חושבת שמעבר לקושי מהפרידה ולתחושת הקריעה שיש לך ממנה, יש את תחושת העלבון, זה שהיא אמרה שהיא פוחדת ממך, אולי היא השתמשה במינוח לא לגמרי מדוייק. היא כנראה חוששת לפגוע בך יותר ממה שכבר פגעה. אם תשני את זוית הראיה, ותביני ששום דבר לא קורה סתם ולכל דבר יש סיבה, מכל דבר אפשר ללמוד , להוביל כל פגיעה ליתרון, יהיה לך הרבה יותר קל להכיל. לדברים יש התחלה, ולעיתים גם סוף. הרבה פעמים קרו דברים שלא רציתי שיקרו, אבל הם קרו ובדיעבד התברר שהיו דווקא לטובתי, שעזרו לי לצמוח ולקבל משהו טוב יותר. אני מאמינה שקשה למטפל לטפל במישהו שהוא מאמין שכבר לא יכול לעזור לו. תסמכי עליה שהיא מפנה לך מקום למשהו מתאים יותר. אם לא היא ולא המחליפה אז אולי משהו חדש , שיבנה איתך בנין מההתחלה. וכן, אני מאמינה שתמצאי אחד כזה, ומאמינה שזה אפשרי.