אין לי עניין........

אין לי עניין בשומדבר.. הימים חולפים... אין לי שאיפות עמוקות, חלומות מטרות... הכל נראה כל כך דבילי. כל הקיום. החיים. המהות. ההתהוות. לאן האנשים האלה הולכים ברחוב? מה זה כל הכ-ל-ו-ם הזה?? מה זה המילים הריקות האלה? מילים.. מילים.... פרשנויות... אני גרגר של אבק. נמאס שלכל שאלה יש אינסוף תשובות.. נמאס לחשוב. הלוואי והיה לי מקום שאליו אני רוצה להגיע..

גם אם נמצא עניין... הוא חולף. והרצונות תמיד משתנים. השאיפות. אין משהו חזק מספיק. בסופו של דבר. הנקודה הזאת של הכל הוא כל כך כלום ודבילי חוזרת למחשבתי.. כן, לפעמים הגוף, הנפש, המחשבה מתמלאת.. נסחפת.. אבל הנקודה הזאת חוזרת. וכשהיא באה, הולכת המוטיבציה למה שעניין. וכך שומדבר בעצם לא מתקדם. איך מוצאים עניין? שאלה טובה. העניין הוא, שאם יש עניין, הוא חומק אחרי תקופה מוגבלת. כי זהו מוחי העקום. אולי לך יש תשובה? ושאלה אחרת- האם פסיכולוגים נותנתים לי לעשות את העבודה? הם שואלים את השאלות- אני צריכה לענות, והם עוזרים לי ליישם אותם? או אולי יש דרך אחרת?.. איך באמת טיפול פסיכולוגי עובד?........ מהן דרכי הטיפול? והאם משתנה מאדם לאדם? האם מה שמנחה (בגדול) את הפסיכולוג זה הקשבה? או אולי משהו אחר?

כל יום קורים ניסים גם לנו עוד יקרו...