היי...

קודם כל, תודה על התגובות הקודמות... הן עזרו לי מאוד..והחלטתי להשתדל לא לחשוב יותר מידיי על הטיפול ופשוט להמשיך...ואני ממשיכה. בשבוע האחרון ישבתי וקראתי פה בפורום..וראיתי הרבה אנשים שקשורים מאוד למטפל שלהם... קינאתי, אני מודה. וכמו שכתבתי בהודעות הקודמות, אני לא מרגישה אליו כלום. לא קירבה, לא הזדקקות, לא תלות. השיחות אינטלקטואליות,ואני לא ממש אותנטיות (לדעתו) בפגישות גם כשאני מדברת על חוויות קשות שעברתי בחיי.. ובשבוע האחרון נפל לי האסימון שאני לא מרגישה כמעט כלום בחיי, כאילו אין ביטוי לעולם הרגשי שלי בעולם. אני בת 29, ואף פעם לא התאהבתי, והייתי עד הסוף בקשר...תמיד חייתי בדרכים מסוימות כי צריך ונכון. הולכת על פי הכללים. אני כולי מסיכה אחת גדולה שמכילה הרבה הרבה מסיכות. כי המציאות של חיי מורכבת...יכול להיות שפשוט אין לי עולם רגשי??...שאני לא מסוגלת להרגיש????? לשחרר, להרפות, להתרפק, להזדקק??...אני לא מתרגשת, לא נפעמת מכלום, גם שקורה לי משהו טוב ונכון עבורי...ואולי בגלל זה אני גם לא מצליחה להתקרב למטפל שלי...??... תודה.... רחל.