אוף...גוזל
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי, היום אני לא רוצה להיות חכמולוגית, לא "מבינה, אמפאטית", לא מכילה, לא "גדולה", לא "מבינה תהליכים", לא נעליים ולא בטיח! היא ביטלה לי פגישה כי משהו קרה לאמא שלה...כמובן, נורא הבנתי, והייתי נורא רגישה ואמפאטית, לא שיש לי איתה כזה טרנספרנס משמעותי, לא מרגישה ממנה חום והכלה כמו שאני צריכה, לפעמים , אני מרגישה שאני צריכה להכיל אותה, לשמור עליה מפניי שלא תפגע, כי כאשר היא טיפל'ה נפגעת - מיד היא קוצנית, וזה לא נעים, אפילו מעליב , מרגישה דחויה. אז אני משתדלת להיות לה נחמדה.. וזה לא נכון בטיפול,.. אמרתי לה את זה, וכמו מטפלת טובה - היא הקשיבה,(לשם שינוי) אז כאן, היום , אני רוצה להיות גוזל פצפון, שכולו רועד מקור כי אין לו בכלל נוצות, בקושי פלומה.. ואני נורא לבד.. ואין לי בכלל עם מי לדבר, רק עם הקירות... כן, היום אני בפסטיבל של רחמים עצמיים...(איכסה) נראה לי שפיתחתי אליך העברה יותר מאשר אליה...לא מוזר?.. ופתאום שאני קוראת מה כתבתי - זה די דוחה אותי ובא לי למחוק, אז הנה, מהר אשלח שלא אתחרט..
הי אנימה, טוב שלא מחקת. נראה לי טבעי מאוד להרגיש כעס על הביטול (גם אם יש בך חלק שאמפטי ומבין אותו). נותרת לבד, ואת עצובה וכועסת. והקטע הוא שאת מרגישה שאין לך שום זכות להגיד לה זאת. זה בסדר, ויש לך זכות. נשארת לבד והצטרכת אותה. והיא איננה... אפילו שאובייקטיבית "זה מה יש". ההרגשה בעינה עומדת. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
