מחול שדים..

אז בסוף גרמתי לה לענות לי. התקשרתי ממספר חסוי והיא ענתה במקום לנתק לי.. ואמרתי לה שאני רוצה פגישה אז היא קבעה לי. לא יודעת מה הקטע שלה, כי ששלחתי לה בקשות בהודעות סמס שתקבע לי פגישה היא התעלמה מזה... אולי היא מנסה לגמול אותי מהמסרים האלה שאני שולחת כל הזמן כשאני מתחרפנת רגשית ונשטפת יאוש ושנאה.. הבעיה שעכשיו נהיה לי קשה כי בפגישה אצטרך להתמודד עם הרגשות שלי.. הקאתי היום 3 פעמים כבר ואתמול שרטתי את עצמי קצת אחרי הרבה זמן שלא עשיתי את זה. אני מרגישה בן אדם ריק ולא נורמלי. שאני רואה אנשים עם שמחת חיים טבעית כזאת, אנרגיות ותוססים וחופשיים, עם מערכות יחסים. מגע, הנאות מהחיים- אני מקנאה. אני לא מסוגלת להנות מהחושים שלך עצמי ובטח לא בנוכחות אחרים... לפעמים כ"כ נמאס לי. אני לא מבינה למה אני ככה, ומה עשיתי רע שמגיע לי חיים כאלה דפוקים ומתוסבכים, כמו להיות בכלא על לא עוול... הקטע הוא שלפעמים אני נמשכת להרס העצמי הזה, הוא מנחם, הוא מקל ועוזר לבטא את הכאב, אבל זה אומר שאני בן אדם דפוק ולאף אחד לא מגיע להכיר מישהו כמוני כי זה עונש וחרא. אני מתביישת במי שאני ובאיך שאני. ואני לא אוהבת לזייף שאני משהו שאני לא.