למימה ואודימה אתה חושב?

גם לי היא לא הסבירה למה אני נכנסת, לזה שיש שחזורים וכל מיני, קראתי הרבה ספרים כדי להבין, לפעמים היא אמרה שאני קוראת יותר מידי כי הייתה תקופה אינטנסיבית של קריאה. הרבה כאב הגיח בטיפול, כעסים ועוד...הרבה כאב שמשתחזר מולה ואני לפעמים מרגישה שהיא זאת שמכאיבה לי אבל זה לא נכון.. הרגשתי לפעמים שהמילים שלה כואבות ואני לא יכולה לשמוע אותה עוד.... בכלל לא חשבתי שעברתי משהו טראומטי ופתאום זה נהיה כזה...אולי האסימונים נופלים ואולי היא הכניסה לי את הטראומה.. ככה חשבתי אבל לא!!! גם אני בתלות, עזבתי וחזרתי, בקשתי לחזור לפגישות סדירות כי פעם ב..זה באמת לא טיפול, דווקא אני ממליצה לך כן לדבר איתה על כל זה, לחזור לטיפול מסודר אצלה וליישר את ההדורים, כי מרגיש לי דווקא שהיא כן הייתה בסדר, רק שלא כל כך הבנת מה זה טיפול, תמיד אפשר לתקן, את הרי נקשרת אליה וזה כואב לך לכן כדאי לדבר איתה על זה, ולראות איך היא יכולה להכיל אותך יותר במסגרת הטיפול ולא סתם "תוספת זמן" אלא עם הגיון, אולי מיילים לפעמים, לעשות איזשהוא חוזה, אני יודעת שאצלי מאוד היה חשוב היציבות של פגישות ובתוך היציבות יש חריגות מותרות וזה בסדר, שוב אני ממליצה לדבר איתה על הכל ולנסות להבין.... אפילו שלא ידעת למה את נכנסת אף אחד לא ממש יודע לאן מגיעים בטיפול, לפעמים גם המטפל לא ממש יודע, הוא הרי לא מכיר אותך רק מהסיפורים שלך... ולאט נבנה הכל, תני אמון, תנסי אני מאמינה שאפשר לתקן זאת... מצחיק שקל לי לומר יותר לאחרים מאשר לי אבל אני לעולם לא מוותרת להבין כי זה הטיפול שלי בסופו של דבר וזה לא פייר שאפגע מזה, זה לא פייר גם עבורך, זה בשבילך לא בשבילה, הבנת? בהצלחה

כי לי- אין אפשרות כזאת לתקן. עובדה: אני רוצה. והיא- לא. לא מוכנה לטפל בי יותר. ותאמיני לי שלפי מה שקראתי כאן ממש לא חציתי גבולות בצורה שלא ניתנת להכלה או באופן חריג. היא אמרה לי בפגישת הפרידה כששאלתי בדמעות:"למה?" ואיך זה שהחלטת בסוף לוותר עלי אחרי שרק לפני חודש כתבת לי מיילים , התקשרת וגם אמרת לי שאת לא תוותרי עלי, ושמה שלא יקרה- זאת תהיה החלטה שלי ( אם לחזור אליה מהמחליפה)?? ולא הייתה לה תשובה ברורה פרט ל:"אני מרגישה שאני שרופה אצלך. אני לא יכולה לטפל בך. אני כמו פרי רקוב עבורך. וכ"שלחצתי" לקבל הסבר קצת יותר מעמיק, היא אמרה:"אני מפחדת ממך". ואז ניסיתי להבין למה וממה? כי הרי לא עשיתי שום דבר שבאמת מצדיק פחד במידה שפסיכולוגית לא תהיה מסוגלת להמשיך לטפל.. וגם בטח שלא "הספקתי" להפחיד כי גם ככה לא נפגשנו באופן סדיר - מאז שחזרה מחופשת הלידה.( הרי נפגשתי עדיין עם המחליפה כי לא הייתי מסוגלת לחזור אליה באופן מוחלט.. רציתי זמן- לעכל ולהחליט). וממש שאלתי ממה היא מפחדת? שתסביר לי כדי שאדע. ואולי כדי שאלמד מזה לעתיד. אז היא רק ענתה: " זה לא משהו ספציפי שעשית. זאת הרגשה כללית שנוצרה אצלי". והוסיפה שיותר מזה היא לא רוצה/מוכנה/יכולה להגיד. אני ה ר ו ס ה. רוצה לא להיות. לא יודעת עם מי כן לנסות. לא בוטחת באף מטפלת. כולל לא במחליפה. כי היא צעירה. כי היא בקושי שמה גבולות. כי היא הפכה אצלי בראש "למחוברת" אל הפסיכולוגית- הרי הגעתי אליה "רק" כמחליפה לחופשת לידה. וכי אני גם מאשימה אותה לפחות באופן חלקי בפרידה. מה לעשות? למי כן לפנות? ביקשתי כאן לא מזמן המלצות במייל לפסיכולוגיות ולא קיבלתי אפילו אחת... :-( אני לא מצליחה להבין איך קורה מקרה כזה בטיפול מקצועי ( לכאורה?).