אודי קרה לך אי פעם

שעזבת מטופל? בלי לעבור איתו תהליך פרידה? שהחלטת להפסיק את הטיפול בו? ( ולא כי הוא לא שילם, או התנהג בצורה שאינה הולמת- אלימות מכל סוג שהוא או משהו כזה), אלא כי חשבת שהטיפול הפך מזיק לו? מיוזמתך? האם אתה יכול להסביר דבר כזה? האם יש טיפול ללא פרידה "נורמלית"?

אני עדיין...מאד. לא מצליחה להתגבר על ה"דבר הזה". לא מבינה. היא שלחה מייל. הגיבה בסמסים. אבל זהו. רק אחרי שכתבתי לה בחזרה מס' מיילים, ורק לאחר שגם "המחליפה" ( בנתיים אני אצלה. אך גם היא יודעת שלא ברור לי אם אשאר אצלה. הסברתי לה הכל-ובכנות. והיא אמרה שהיא מבינה אותי), דברה איתה, היא אמרה שהיא מוכנה לקיים "פגישת פרידה" בודדת ואחת. ( היא ממש "עושה לי טובה"). אז אני באמת לא מבינה איך עושים דבר כזה?? וגם אם היא "פגועה" ממני, ניסיתי לקרוא על מקרים כאלו של סיום חד צדדי, ולא מצאתי מקרים דומים לשלי. מצאתי מקרה דווקא בפורום הזה - מלפני 5 שנים, שמישהי סיפרה שהמטפלת שלה עזבה אותה. אך היא באמת פגעה בה ועשתה מעשים שאני מעולם! לא עשיתי: להגיע לפגישות בזמנים של אחרים ולדפוק על הדלת, לחכות לה מתחת לבית הפרטי, ליצור קשר עם בני משפחתה.. ועוד.... אני מעולם לא עשיתי דברים כאלו. מעולם. לכן, אני מתקשה להבין. ועוד אחרי כל מה שעברתי איתה. ( היחידה שידעה על ההריון הקודם שהסתיים, על הנסיעה הצפוייה לחו"ל), חיכיתי לה כל החופשה שתחזור. ואני לא מבינה. למה בלי פרידה "נורמלית"? למה גם אם הבעתי רצון כן להיפרד( בעיקר כי כעסתי על האופן שבו היא "חזרה" מהחופשה, וגם כי אובייקטיבית- העזיבה שלה את הארץ היא כן שיקול וכו'), אין לי אפשרות להתחרט? או להביע ספק או חרטה? למה היא "לקחה זאת בשתי ידיים"?? ולמה גם באופן כל כך חד צדדי? איך? מה זאת "תקלה בטיפול"? ואיך זה יכול להתרחש כשיש לה תמיכה של מדריכה? ברור שגם לי בטח יש חלק, אבל עדיין, ככה? מדוע? זה פצע כל כך כואב ועמוק. המחליפה מנסה כל הזמן "להבטיח" לי שאיתה זה לא יקרה, ושזאת לא אשמתי, ושהיא לא "עמדה בי" כי לה יש בעיות, אבל אני לא משתכנעת. ועדיין- מתגעגעת. ולא מבינה . ואפילו זוכרת איך פעם כשדברנו על מה יקרה כשהיא תעזוב את הארץ, שאלתי אותה על פרידות. והיא אפילו ענתה לי שיש מטופלים שלה שסיימו טיפול, ומתקשרים מידי פעם לעדכן "מה נשמע" או לאחל "חג שמח" בחגים. ויש כאלו שרוצים לחזור. ושגם אני- אוכל לחזור אליה אם ארצה- כשהיא תשוב לארץ לאחר שנתיים.. וכו'. והנה היום, אין לי בכלל אפילו את האפשרויות האלו. היא לא מוכנה לקשר איתי יותר. וכתבה לי בסמס:"שזה לטובתי, ושהיא מקווה שבעתיד אבין זאת". ורק לאחר "שכנוע" כאמור, היא הסכימה לפגישה בודדת ויחידה לפרידה. (שטרם קבענו. וה"מחליפה" אגב, לא בעד זה. היא חושבת שזה רק יגרום לי להרגיש עוד יותר רע. ). אודי, מתי זה כן קורה? ולמה? האם אתה מכיר מקרים כאלו? האם אתה יכול להבין אותי? נטישה היא אחד הפחדים העמוקים ביותר שלי אי פעם. וגם תלות. ודברתי איתה על זה ממש בתחילת הטיפול. אז איך היא יכולה להתנג ככה? לו לפחות היה לי סיום פחות כואב. כדי שאוכל להאמין שיש טוב בפסיכולוגים. ושהכל לא היה סתם.