בלי כותרת

אודי, שמת לב ששכחת לענות לסמבדי? היא כתבה שוב כדי להזכיר לך, ואתה ענית שתבדוק. ו.......? באמת, מה העניין לכתוב "אבדוק", בלי לבדוק? לא מזמן ניסיתי להציע שתשאיר את התזכורות הללו מסומנות באדום ללא תגובה, כדי שיקל עליך להבחין בהן. אין לי מושג איך זה נראה שם מאחורי הקלעים, אבל כנראה הצעת הייעול שלי לא מתאימה. בכל אופן, לי, כמתבוננת מהצד (הפעם מהצד. חוויתי את המצב הזה לא רק מהצד...), זה נראה ממש כמו לעג לרש. אני בטוחה שתגיד שזו שכחה אנושית לגמרי, ושאין לך, ולא הייתה לך שום כוונת לעג. אני מאמינה לך. אבל מה לעשות, כך זה נראה... השערה מופרעת אחרת היא שאולי מדובר ב"שכחה פרוידיאנית". יכול להיות שבתת מודע היית מעדיף להמנע מלהשיב לשואלים מסוימים או לשאלות מסויימות? לא יודעת... סתם תהיות...

לפעמים בני אדם כואבים מחפשים רק ש"יהיו איתם". וכאן, בפורם הזה אתה יודע טוב מאוד להיות עם חברים. לכתוב להם מילה אחת או שניים. לאותת להם שהם לא לבד. לשלוח שירים. רגשות. וזהו. ממש זהו! לפעמים זה הכול! מוזר שכאן חיפשת לתת "תובנות", ולא הבנת שקריאת המצוקה החוזרת ונשנית היא קריאה למישהו שיחווה את הקושי יחד. הרי זהו תפקידם של פסיכולוגיים, לא? לא לענות כן או לא, אלא פשוט להקשיב. להנהן. לגלות אמפתיה ולהיות עם. וכשקורה מצב ביניים, בו פסיכולוגיות לא מתפקדות, או המטופלת חסרת תמיכה, הפורם תמיד נתן מענה רגשי כזה. ומשום מה.... נאלמת כאן. (ונעלמת)