ללא גבולות?

הי אודי, כרגע הפסקתי את הטיפול. אני בלי טיפול. לקחתי זמן לעצמי.( חשבון נפש). רציתי לשאול אותך: מה אתה חושב על גישתה של "המחליפה" ( שהייתי אצלה בטיפול בזמן חופשת הלידה של הפסיכולוגית הקודמת) של: לאפשר תקשורת בין פגישות- כמעט ללא הגבלה? הכוונה היא שאין לה בעייה שאכתוב כמה מיילים שרק ארצה? כאשר היא אומרת שהיא תקרא אותם אפילו שלא לכולם תענה.(אבל בפועל היא עונה המון. אפילו כמה פעמים ביום). וגם זה שהיא מיזומתה(כשאני לא יוצרת איתה קשר או כותבת לה) מסמסת לפעמים :"מה שלומך? אני חושבת עלייך" וכאלו... כשדברתי איתה על הנושא הזה- במיוחד לאור מה שקרה לי בטיפול הקודם, ובמיוחד כאשר "הזהרתי" אותה מחוסר גבולות, וגם הפסיכולוגית הקודמת דברה איתה המון והסבירה לה מה קרה בטיפול ומדוע היא כעת חושבת שאם אחזור אליה לטיפול זה רק בתנאים של הרבה הרבה פחות תקשורת מחוץ לפגישות, היא עדיין רואה את הדברים אחרת. והסבירה לי "שגבולות" זה משהו פנימי. ולא חיצוני. ושאכתוב כמה שרק ארצה.-שכנראה זה צורך שלי וצריך לתת לו לצאת החוצה כי הוא יצא בין כה וכה. ושלא אבהל - כי יש תחתית. ושלה "לא יקרה מה שקרה לפסיכולוגית הקודמת" - כי היא מכירה את עצמה ויודעת מהו הגבול שלה, ויודעת לשמור עליו. ושבסופו של דבר "המטרה היא להרגיש מוחזקת". - וכן לשאוף לכך שזה יהיה רק בתוך הפגישות, אבל שכל עוד זה הצורך שלי- אז צריך להיענות לו.. מה דעתך? אני לקחתי פסק זמן. ולא יודעת עדיין מה אעשה. ואולי בכלל אפנה לטיפול חדש לגמרי. אצל מישהו אחר "שלא ידע את יוסף". אני די חוששת מהגישה הזאת שלה. הרי זה בדיוק מה שהפסיכולוגית הקודמת אפשרה. וזה קרס. - אמנם בגלל נסיבות חייה- העזיבה לחו"ל, ההריון, חוסר האמון והפגיעות ההדדדיות, אבל בכל זאת- לאפשר כזאת גמישות? והרי ברור שמבחינתי- המטופלת "זה כיף"- כי מי לא ייקח אם נותנים לו?? אבל זה גם ממכר. זה ממכר לכתוב ללא הגבלה. וזה גם יוצר תלות נורא גבוהה. ואני גם ככה אדם תלותי מסתבר... זה כאילו הביא אותי למקום הכי נורא שלי רק בלי לתקן... אז חשבתי שלכן אולי עדיף שאחפש פסיכולוגית אחרת- מנוסה, וותיקה, עם גבולות. אודי- מה דעתך על כל הנושא הזה? מדוע יש פסיכולוגים שככה מטפלים? האם זה לא מביא את המטופלים למקום נורא תלותי, ולמקום שאח"כ המטפל לא יודע איך לצאת ממנו???

אני רוצה לספר לך על הטיפול שלי בקטע הגבולות..אוקי? את זוכרת שהייתי כל כך תלויה בה וכתבתי המון בשני הפורמים כשנפרדנו...אז גם הפסיכולוגית שלי מאפשרת לכתוב כמה שאני צריכה בנוסף בזמנו היא ענתה לי המון...הייתי בתקופה קשה של טיפול... שלוש פעמים בשבוע + מיילים+סימסתי לה+ שיחה כשהיה ממש קשה..הגעתי לרגרסיה ואפילו הטיפול הפך למרכז חיי..אבל היא נתנה לי להיות שם, להרגיש את הרע ולהיות תלויה ממש..והיא אפילו כתבה בסיכום שהייתי אמיצה להיות שם ולבדוק את הגבולות שלה ושלי, מוזר נכון? גם היא חושבת שזה פנימי ולא חיצוני..והאמינה שזה יבוא ממני ואכן זה בא..לא מהר כל כך, הצקתי לה המון אבל זה נרגע באיזשהו שלב ואח"כ ירדנו במספר הפגישות אח"כ ירדתי במיילים ובשיחות...גם הבנתי שאני צריכה להפרד למרות שזאת לא הייתה ממש החלטה שלי...וזה היה מוקדם מדיי אז עכשיו חזרתי לתקן איכשהו...אבל בכל מקרה רציתי לומר לך שהיא אפשרה זאת ואני גיליתי עד כמה זה קשה ורע להיות כל כך בתוך כתיבה אין סופית אליה וצורך כזה גדול עד שהוא הוכחד לבד...גם היום אני כותבת לה,הרבה פחות ומביאה את עצמי בפגישות...היום היא כותבת "בואי נדבר בפגישה" או פשוט כותבת "אני כאן"..והיא כבר לא עונה כמו פעם...לאט לאט היא החזירה אותי לגבולות והיום היא שומרת עליהם מאוד וזה עוזר לי...אז זאת שיטה שהיא האמינה בה ועזרה..אני לא יודעת מה איתך אבל אולי הפסק זמן יעזור לך, כי כשאני חשבתי שנפרדנו, היה פסק זמן והיה קשה אבל אח"כ היה יותר טוב וחזרתי אליה שונה....ואולי המחליפה כן יודעת איך להתמודד עם זה כי עובדה שהציעה...לא יודעת מה טוב לך אך תעשי רק מה שאת חושבת ומקווה שיהיה לך רק טוב, בהצלחה!!

הייתי צועקת לא.... ממש לא! אני כל כך רוצה להיות בקשר עם המטפל שלי בין הפגישות, אבל היום, כמנוסה בטיפול (שנתיים פלוס) - אני מרגישה עד כמה זה לא טוב. והמטפל שלי מאפשר לי להתכתב איתו, אבל בשום אופן הוא לא כותב לי חזרה. אני מוחזקת חזק אצלו, חזק חזק. אם הוא היה כותב לי - הוא היה יכל לטעות ובגדול, לבלבל אותי, לענות לי על שאלה שכבר לא מטרידה אותי, לגרום לי לצפייה תמידית ומעצבנת ועוד ועוד חסרונות רבים. ובכלל, ההפסקה שבין הפגישות חשובה כל כך, כמו העיכול של האוכל. וכשהאוכל משובח..... בקיצור, זאת דעתי. כמובן שאכבד כל דיעה אחרת. וחוץ מזה שהיה לי קשה מאד מאד להגיע להכרה הזאת. וחוץ מזה שלפעמים אני יוצאצ מדעתי ומצפה לקשר בין הפגישות. ועל כך בפעם אחרת.....

ואחרי שקראתי את מה שמיכל כתבה הבחנתי שגם אני עברתי את התהליך הזה רק קצת אחרת. בתחילת הקשר המטפל שלי היה לפעמים עונה לי על מיילים, ופה ושם היינו משוחחים טלפונית. הוא גם היה מתייחס אלי אחרת בפגישות. מאמינה שלכל אחד ואחת יש את הצרכים המיוחדים שלו ואת הדרך והשביל המיוחד שלו לצמיחה. היום הקשרים שלנו שונים, ואני שמחה שזה כך. אני כל כך בטיפול שלפעמים אני שוכחת שפעם הייתי טירונית והדברים היו ניראים אחרת.... אני קוראת פה כל הזמן, מיצרה על הקשיים שלך. שמחה שלקחת הפסקה, ובטוחה שיהיה בך את הכח לעשות את הבחירה הנכונה בשבילך.