סוף?

אני מעל 7 שנים בטיפולים פסיכולוגיים. ועכשיו התחלתי אצל המטפל הרביעי. ואני קצת הרבה מיואשת. בכל טיפול עבדתי על נושאים שהיו אקטואליים לזמן , למאורעות ולגיל. בפרוש מעט התקדמתי ואולי קצת קצת השתנתי. אבל, זה לא זה. הבור השחור רק העמיק. אני מעדיפה למות. (לא חושבת לעשות, רק בתחושת היאוש) נראה שלסבל אין סוף, ואפשר רק טיפה להקל ולא יותר. כך זה אמור להיות? משהו קטן ולא באמת שינוי מבריא לתמיד. ולא מדובר בלקות או הפרעה.אני נקראת סטנדרטית בלי שום אבחון או בעיה. מי שלא יודע את מסתרי הלב חושב שהכל ממש רגיל ובסדר. כי התפקוד שלי מעולה.(כלפי חוץ) אז טיפול נכון אמור להבריא, או בטיפ טיפה להקל? כך זה לרוב המטופלים, או יש תקוה?

הי, חשבת על לשתף יותר לעומק? אם מדברים על השגרה א רק נושאים אקטואלים אי אפשר ממש לשנות לא כן? למרות שזה קשה כדאי לנסות להעמיק ולבדוק...אולי כשאת מחליפה פסיכולוגים את "בורחת" או לא נותנת להגיע למקומות האלה..לא מדברים על זה בהתחלה אלא זה תהליך שצריך לתת לו זמן, אל תתיאשי תני צ'אנס למטפל...

תודה אל נכונותך. לא הבנתי איך ובמה להעמיק. אני נותנת את מה שיש בי. ולא נראה לי שיש מידע עמוק שאני לא מגישה בטיפול. אני לא מרגישה בורחת מטיפול בדברים, אלא מאי טיפול ואי התקדמות. אגב ,לדעתך שלוש וחצי שנים זה צ'אנס מספיק ארוך? (לדעתי כן,וזה היה)אני מרגישה שנתתי זמן. מתי לדעתך נמגר הצ'אנס? 5 שנים בטיפול אצל אחד? (לי זה מוגזם... ואם אני לא "מתה עליו, ממש יוצא מהאף)

הי, "מעל 7 שנים בטיפולים,ועכשיו,אצל המטפל הרביעי".. ואולי כאן נעוצה התשובה, היאוש ואולי מכאן גם תגיע התקווה ? ואולי אם תתמידי עם המטפל הנוכחי גם אם יהיה בלתי נסבל,דוחה, מכעיס, משעמם ,מבעית וכו'.. תצליחי להעמיק ,לצלול ..כן זה לא קל..ואולי יהיו גלי יאוש בהמונים תוך כדי..אבל גם התקווה ושינוי מהותי , עמוק ואמיתי.. בהצלחה. במבי.

עוד זוית... http://www.youtube.com/watch?v=bMLT0SrEav4

המילון השלם לשפה שלי, ובקיצור מה שהתכוונתי: 1.התכוונתי בכותרת אם אגיע כבר לסוף של החלק החש לא שלם. 2. והכל בסדר זה במונחים חיצוניים. סוג של "השם שלי"(אם תברר בחוץ) בפנים רועש ורק רוצה עוד ועוד תיקון.וחש כמהה לבריאות שלוה. והמילים שלך קצת הכאיבו לי. כאילו אין תקוה לסוף. ותמיד המרדף, כל טיפול בכל זמן...יש לו מעלות. ולעולם אין סוף בריא ורגוע.