הי אודי

עכשיו יש לנו הפסקה של שבועיים בטיפול, ואחרי פסח עוד חודש ואז היא יוצאת לחופשת לידה. היום נפגשנו פגישה כפולה, ולהפתעתי זה עבר מהר מאוד. אני כבר מתגעגעת אליה, זה הגיוני? לי היה ברור שאלך למישהו אחר בזמן החופשה (למרות שאני לא באמת רוצה וחושבת שזה יעזור לי, אבל לפחות לא להיות לבד בתקופה הזו) היום היא אמרה ממש בסוף ולא הספקנו לדבר על זה שאולי נחשוב על פתרון יצירתי והציעה אולי יומן שאכתוב לה ואביא לה אחרי, אבל לי זה לא עוזר אני לא רוצה לכתוב לעצמי אלא לה. או גם הציעה שאלך לפסיכיאטרית שהייתי אצלה שגם מטפלת, אבל לא יכולה בתדירות שבועית אלא פחות. בסוף גם אמרה שבכל מקרה היא תמצא לי מחליפ/ה. אבל אז אני חשבתי פתאום שאולי היא מפחדת שאעזוב אותה.. זה הגיוני אודי, אולי היא רוצה את הכסף שלי ולא רוצה שאלך למטפל אחר ולא אחזור אליה. אני ממציאה או שאולי זה קורה? ואם תציע לי להגיד לה את זה יהיה לי ממש קשה לדבר על זה. זה נראה לי מעליב ומביך מאוד. היום אמרתי משהו בנוגע לזה שאני רוצה שהיא תאהב אותי ושיהיה לה אכפת ממני, אבל מצד שני זו גם עבודה שלה. והיא לא ענתה לי מה היא חושבת, אבל שזה יכול להיות גם וגם ולא דווקא או זה או זה. אתה היית עונה למטופל אם היה שואל אותך אם אתה אוהב אותו? אווף אודי, קשה לי עם זה ואני לא באמת מאמינה שהיא תעזוב אותי לכ"כ הרבה זמן. קשה לפספס שהיא בהריון אבל מבחינתי היא יכולה ללדת אבל גם להישאר איתי. מה עושים? איך עוברים את זה?