מחשבות בנוגע לטיפול

הי אודי, אשמח לתגובתך, ויש גם שאלה בסוף נראה לי כאן זה אחד המקומות היחידים שאני מרגישה שמישהו מסוגל ויכול להבין אותי ואת מה שעובר עליי. אני כ"כ רוצה לשתף מישהו במה שעובר עליי ולספר אבל יש דברים שאפילו לעצמי אני לא יכולה להסביר מה היה שם. אני חושבת שטוב לי שם, אני כבר שמונה חודשים בטיפול ואני לא מאמינה על עצמי.. זה לא תמיד קל ויש רגעים שאני מרגישה תקועה ולא מתקדמת. כנראה לוקח לי הרבה זמן.. נראה לי שהיא מבינה אותי ומקבלת אותי ולפני שבוע היא אמרה משהו ששימח אותי ונתן לי הרגשה טובה. לפעמים אני רוצה לעשות איתה "שבירת דיסטאנס" ולשאול ולהגיד כל מיני דברים אבל אני לא יודעת אם אני מסוגלת. וזה לא בהכרח דברים חושבים. ואני יודעת שהטיפול הוא שלי ואני יכולה להגיד הכל. אבל אני לא במקום הזה עדיין, לצערי. והיא גם בהריון ויש עוד 3 או 4 חודשים עד שתצא לחופש. ומה יהא עליי?? מה אעשה? אני צריכה את הטיפול, לאו דווקא אותה. זו בעיה שזה ככה? פעם הייתי ממש תלויה בה והייתי כל היום במחשבות עליה ועל הטיפול. היום זה ממש נרגע, עדיין חושבת ומתעסקת בטיפול אבל פחות אובססיבית. אני צריכה את הטיפול מאוד, אבל לא יודעת אם דווקא אותה. מה נראה לכם? זה משהו לא בסדר או הגיוני?