הי מילים..

לא הייתי כאן הרבה זמן..(יחסית לעצמי)..ורק בזכות הודעתה של מיכל.."ירדתי למטה"" לקרוא אותך..ומאד נגעת בי..קודם כל..את כל כך אמיצה.. וטוב שאת מבטאת .. דרך המילים.... ..לגרום לעצמך כאב פיזי..כדי לא להרגיש את הכאב הרגשי.. כך אני מבינה את זה..ואני חושבת שכילדים.. אנו מתייחסים לעצמנו כמו שהדמויות שמטפלות..או שאמורות לטפל בנו.. מתייחסות אלינו.. (אצלי זה אב מתעלל.. ואני שמכה את עצמי בכל מיני דרכים.. ונמשכת לדמויות מתעללות..) וגם כשמתבגרים.. הרבה פעמים.. היחס הזה לעצמנו.. נמשך.. והמילים שכתבת.. נראה שהן דרך חלופית ובהחלט עדיפה.. ולא סתם כך כינית את עצמך.. ו.. סליחה על ריבוי המילים..:) מה שבעצם רציתי לומר .. זה שריגשת אותי ומאד נגעת בי.. שלך, מ.

תודה לך על המילים, הן כלל לא רבות ד"א. מאחלת לך הצלחה בלימודים ובכלל...(את לומדת נכון?).