שחזור ללא תיקון

היי אודי, בטיפול הנוראי שהיה לי אחרי שנקשרתי למטפלת וחוויתי תלות וכל זה ומן פצע פנימי נפער , מצוקות לא מילוליות ודברים כאלה, שנאתי אותה פתאום שנאתי להזדקק ושנאתי להמשיך להגיע למפגשים, ביקשתי יותר זמן והיא סירבה והרגשתי שלא אכפת לה, הפסקתי להגיע אבל לא הפסקתי להרגיש בתוכי את השחזור של נטישה ובעיקר מן תחושה של קור חסר לב שמשאיר אותי לבד עם מצוקה נוראית... מטפלת אחרת אמרה לי שהמטרה היא להכיר את הילד הפנימי הפגוע הזה ולא להתחיל למלא לו את כל החוסרים 'ולהושיע', אז מה הטעם אודי? בשביל מה בכלל הטיפול אם רק הופכים אנשים למודעים אבל לא עוזרים להם לרפא משהו? המטפלת אמרה לי שצריך להיות תיקון, אבל אני לא יודעת איך לתקן אודי. איך מתקנים? להיפך זה רק מכעיס ומשפיל ומעציב אותי שגיליתי כאלה מצוקות ומודעות לפערים בחיים שלי לבין אנשים עם הקשרות בטוחה וילדות טובה ומאושרת ובטחון וכל זה, שבזמן שאני הייתי עם תסביכי הרס ומשבר נפשי הם בנו לעצמם חיים עם משמעות והצלחות חברתיות ותעסוקתיות..וכאילו עכשיו אני אמורה להודות לה על זה ולהעריך? זה כאילו שילמתי בשביל לסבול.. זה לא הגיוני.... מה אני אמורה לעשות עם המודעות הזאת? רק להתאבל ? למה אי אפשר לרפא את פצע אודי? למה המטפלים לא באמת מרפאים רק מעוררים?

בשביל זה אודי צריכה להיות ברית טיפולית ממש טובה וגם הבנה של המטופל לקראת מה הולכים. ברגע שהמטופל (מניסיון) לא מסוגל לעלות על הדעת שעשוי לחוות דברים כאלה במסגרת טיפול נפשי אי אפשר להתפלא שהוא בורח מבוהל. וזה גם מאוד קשה 'לברוח' כשיש הקשרות תלותית למטפלת.ואז התחושה היא שתקועים בתוך מקום שמעולם לא ביקשתי להיות בו, נטול שליטה, נטול בחירה, ואם אתה אדם נרקיסיסטי אז סביר שגם תרגיש מבוזה, מובך, פגוע ומושפל .. אני לא אגזים אם אומר שברגע שיא חשתי ממש 'מחוללת' מהתהליך הטיפולי . כמו כן המשוואה של 'לשלם על סבל' גורמת לי להרגיש לא נורמלית . גורמת לי להרגיש מזוכיסטית ומעוותת. אני לא מסוגלת לשלם על דבר כזה. ואז המטפלת אמרה בקור ענייני "כנראה שהמצב לא מפריע לך מספיק". אתה מבין? זה ממי שציפיתי לקשר תומך לבבי וחם איתה... היום ברור לי שהקשר עם המטפל זה בכלל לא מטרה אמיתית, הוא שם רק בשביל לכפות טרנספורמציה נפשית על המטופל באמצעות רתימת ההקשרות התלותית הזאת. לא מתאים לי להיות בובה על חוטים של אף אחד. מספיק חוויתי חוסר אונים וחוסר שליטה בחיים הפנימיים שלי. לא צריך שוב. לא סומכת על אף מטפל ככה. ואיך שהטיפול הזה התנהל הוכיח לי שיש לי אלף סיבות למה לא לסמוך. חוויתי שם אטימות לזוית המבט שלי! יחסי טיפול זה לא בדיוק המקום לכינון 'צדק חברתי', להיפך!!. ובתוך קונטקסט כזה קרה השחזור. ממש לא סביבה מיטיבה ורגישה. להיפך. סביבה מתנשאת ואטומה.אבל היו גם הישגים בטיפול- אפשר לומר שנפתחו לי העיניים, לפני זה חייתי בבועה של סרטים פנימיים.