מנותקת.

שלום. לא הייתי בטוחה היכן לכתוב את ההודעה, אבל זה נראה פורום כללי, ובגלל שאני לא בטוחה לאן הבעיה שלי מתאימה החלטתי לכתוב פה. אני בת 17, ומאז שאני מצליחה לזכור אני מרגישה רגשות של ניתוק. כל כך קשה לי להסביר את זה, כי גם כשאני מנסה זה לא נשמע מספיק. לא נשמע כמו שזה מרגיש. אני מרגישה הבדל עצום בין איך שאני מתנהגת בחברה לבין מה שעובר לי בראש. וכשהייתי קטנה יותר, היה לי קשה להבין את הדברים האלה שאני מרגישה, אז הדחקתי אותם. עכשיו, כשאני קצת יותר בוגרת, אני מתחילה להבין יותר, וזה משתלט עליי. מה שאני מרגישה, זה ריקנות. בעצם, יותר מדויק להגיד שאני לא מרגישה כלום. לא בנוגע למשפחה שלי, לא בנוגע לחברים שלי, לא בנוגע לעצמי ולא בנוגע לחיים בכלל. כל דבר שאני עושה מרגיש מיותר. אני כאילו מופעלת ע''י מישהו אחר. אני חיה חיים רגילים, אבל צופה בהם מהצד. אני כמו רובוט. המחשבות שלי מעורפלות ואני לא מצליחה להבין כלום. לאחרונה אני מתחילה לחשוב מחשבות אובדניות, ואני מבינה שאם אני לא אקבל עזרה, זה רק ישתלט עלי יותר ויותר. אני לא יכולה לדבר על זה עם אף אחד שקרוב אליי. אף אחד לא יבין. מה לעשות???