מעורערת

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

28/11/2012 | 18:18 | מאת: .במבי פצוע..

אודי, אני חוזרת ממנה עכשיו ואני חושבת שהשתבשתי לחלוטין. יצא ממני צחוק/בכי/בחוק הכל בלגן גדול. אמרתי לה שאני אתאבד ושאין לי סיבה לעשות את זה כי בגדול טוב לי. משפצים אצלנו בבית ואנחנו ממשיכים לגור בבית. כבר מס' ימים שאי אפשר להתקלח ואני נודדת למקומות שונים בכדי להתקלח . משפצים ומתקנים במקום אחד ומתקלקל במקומות אחרים. אני גם פתאום מבולבלת אם אמא צביה קיימת והיא יש או שהיא אין. אוףף אודי, קשה להסביר איך זה מרגיש. המון זמן היה רגוע כזה והדברים זרמו ופתאום הכל בבלגן. אודי, תגיד לי בבקשה, אמא צביה קיימת או שהיא אין ? מתישהו (כבר לא זוכרת מתי, שבוע ? שבועיים? שלושה ? פחות? לא זוכרת ) כ"כ רציתי להרגיש שהיא ממש יש ,אז שוב התיישבתי על הרצפה וחיבקתי לה את הרגליים . ושוב, היא לא זזה ואמרה בשקט שכשאני אוכל, היא מבקשת שאני אעלה על הספה .(לא זוכרת כבר אם סיפרתי לך את זה. סיפרתי ?) אני חושבת שהיא לא קולטת עד כמה אני צריכה באמת לגעת בה פיסית בכדי להרגיש שהיא באמת קיימת. שהיא יש. גם התעמתתי איתה. אמרתי לה , את הרי ויניקוטיאנית. את מלמדת את ויניקוט .את מכשירה במכון ואת נקראת מומחית בתחום. למה את לא מחבקת אותי ? למה את לא מחזיקה לי את היד כמו שויניקוט עשה ? קראתי חלקים בספר "עצמי אמיתי ועצמי כוזב" וקראתי שהוא בפירוש החזיק ביד של מטופלת שלו. אז איך את קוראת לעצמך ויניקוטיאנית ? אם ויניקוט היה חי הייתי מתלוננת עלייך בפניו. אתה יודע אודי ? בוא נגיד שאתה ויניקוט. אז שתדע לך שאמא צביה ממש אבל ממש לא מבינה איך להיות ויניקוטיאנית. אודי, תיגש אליה ותנזוף בה . גם תדריך אותה ותאמר לה שמה שאני הכי הכי צריכה זה חיבוק רך ומלטף של אמא עם מבט רך ואוהב. טוב ? אולי כך היא תקלוט סוף סוף מה אני צריכה ותפסיק להתעקש כ"כ. ושתדע לך שאני מתכוונת להקריא לה מחר את ההודעה הזו וגם את תגובתך. ואולי כך היא תקלוט סוף סוף עד כמה זה קריטי אצלי ???בבקשה, ממש תנזוף בה ותדריך אותה איך ויניקוטיאנית צריכה לטפל. שתדע לך שבא לי לפוצץ את כל העולם. לזרוק פצצת אטום שתחריב ותשמיד את כל העולם.

לקריאה נוספת והעמקה
28/11/2012 | 19:39 | מאת: קוראת קבועה

קצת מטריד מה שכתבת...

28/11/2012 | 20:38 | מאת: מיכ

במבי יקרה, כשאת לא כותבת אני פתאום מחכה לך...אוף לא קל לי בזמן האחרון..ונראה לי שלא אכפת לה ממני...שוב.......כל כך מבינה את הצורך בחיבוק, אבל אולי זה בשביל לשמור עלייך, על הגבולות כדי שלא יטשטשו...שולחת לך חיבוק וירטואלי, הלוואי שיכולתי לחבק אותך חיבוק אמיתי, פיזי, קרוב ומלטף.....גם אני זקוקה לכזה :)

29/11/2012 | 21:52 | מאת: .במבי פצוע..

כן..אנחנו מתחברות בדברים רבים.. כ"כ קל להבין ולהזדהות עם הכאב העצום שלך על הפרידה ממנה בזמן שלמעשה לא כל כך מתאים לך.. חיבוק ענקי. במבי.

הי, את אומרת - בהמון המון כאב - דבר חשוב ביותר. את אומרת שלא יודעים לטפל בך נכון. שאת צריכה משהו אחר. שאת זועקת צורך פשוט ומובן - ונשארת מתוסכלת וכואבת. אני חושב שאמא צביה מבינה את זה היטב. אני חושב שהחוויה הזו של התקיימות - כן או לא - אכן הייתה כבר בעבר, אולי אפילו הרבה קודם משבועיים שלושה. תקשיבי לזעם שלך. הוא נכון והוא חשוב. אני יודע שבא לך לפוצץ ולהחריב. אני משער שזה קשור להרגשה שלא ידעו איך לטפל בך. אודי

29/11/2012 | 21:47 | מאת: .במבי פצוע..

כך גם אמא צביה אמרה היום. כשהגעתי אליה ,אמרתי לה שאני רוצה להקריא לה משהו ושייתכן מאוד שהיא לא כ"כ תאהב את מה שתשמע.. הקראתי לה את הודעתי ואת תגובתך שהיתה כ"כ רגישה ומכילה שכבר אתמול כשקראתי אותה (את תגובתך) היו לי דמעות בעיניים. הרגשתי שאתה מבין בדיוק !!!על מה אני מדברת. הרגשתי כזה ? לא יודעת.. נגעת בדיוק !! במקום שכ"כ כואב והבנת.. אז אחרי שהקראתי לה את תגובתך שיתפתי אותה מה תגובתך עשתה לי. וכן, גם אמרתי לה שאתה מבין הרבה יותר ממנה. ואז היא אמרה לי שטוב שאתה קיים. אז עניתי לה נכון. ואני אגיד לו (לך) .אז היא אמרה לי את יכולה להגיד לאודי שטוב שהוא קיים (אולי היא אמרה נמצא ? לא זוכרת את המילה המדוייקת) שאלתי אותה אם היא צינית והיא ענתה לי בפנים רציניות : לא אני אומרת את זה בשיא הרצינות. ואתה יודע אודי? מעניין דווקא אחרי זה נרגע לי איתה ואפילו היה רגוע אצלה ונחתי. אז אתה שומע אודי ? גם ממני וגם ממנה : טוב שאתה קיים !!! שלך-במבי.

29/11/2012 | 09:01 | מאת: מילים מילים

את בסדר גמור, המצב לא נורמאלי, ואני מדברת מתוך נסיון אישי כואב. גם ביתנו שופץ לפני כמה חודשים, זה היה סיוט נוראי, זה עוד לא נגמר, ואני עדין לא התאוששתי. אנשים פשוט לא מבינים מה זה... הבית הקונקרטי בין הקירות המקלחת המטבח הדברים שלנו הכל כך מובנים מאליהם, ברגע שהם אינם זה...בלתי נסבל, (בהקשר של ויניקוט הבית שלנו כאובייקט הוא גם כמו "אמא סביבה" שמחזיקה אותנו... לא?) השגרה מופרת, העולם חוזר לתוהו, אנשים זרים מתהלכים בבית, שלא לדבר על עם "הקבלנים" , בהשאלה מעולם החי אפשר לומר שהקבלנים הם טורפים, ויתר העולם כבשים תמימות לעומתם. אני מאחלת לך שזה יגמר כמה שיותר מהר ומשתתפת בצערך.

29/11/2012 | 17:57 | מאת: אניאני

לא מוגזם מדי לנחם ככה משהו שמשפץ בית? יש אנשים שהיו שמחים "לצער" שכזה.

29/11/2012 | 22:03 | מאת: .במבי פצוע..

כן, הטירוף "חוגג" לא מוצאת כלום..הכל כמו אתר בניה. נראה לי שלא אצליח בסוף לנשום אויר נקי ללא אבק של מלט .לא מוצאת כלום. לפעמים אני מוצאת את עצמי מסתובבת בבית מחפשת משהו ואפילו לא זוכרת מה אני מחפשת..לא מוצאת סירים, צלחות סכו"ם. הבגדים שלי מלאים אבק. כן, זה סיוט אמיתי. כן, התחושה הפנימית היא של פירוק פנימי.הכל מתפרק . כפי שכתבת בכותרת: כשהבית לא בבית.. תודה לך על המילים-מילים.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית