געגוע

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

24/11/2012 | 22:03 | מאת: סמבדי

געגוע הוא רגש המורגש כאשר קיימת תחושת כמיהה או תשוקה לאדם מסוים, לרעיון מסוים או לזיכרון מסוים. הגעגוע מובע במספר דרכים, ביניהם בשירה ובספרות, והוא מלווה ברגשות עצבות ובתחושת חיסרון או אובדן. הגעגוע נצפה גם בבעלי חיים ובחיות מחמד. הכלב לדוגמה מביע את הגעגוע באמצעות יללות. הגדרה מויקיפדיה. לשם נכנסתי...כדי לנסות להבין את עצמי. לא הייתי בארץ בשבוע שחלף. נסעתי מייד אחרי הפגישה האחרונה, וכך זה שיכח מעט את הכאב. אבל עכשיו, כשחזרתי, זה עולה בי. חזק. הספקתי אפילו להפגש עם "המחליפה" שהחלטנו עליה... אבל, זה רק יצר בי געגוע חזק יותר. סכמנו על "סידור" כלשהו לפני. לה מותר לכתוב לי מידי פעם.ממש קצר. ולי- לענות בקצרה. אבל זהו. וגם זה סידור מיוחד. רק בבילי. שגם זה לא היה פשוט עבורה. היא בתחילה רצתה שקט מוחלט. אבל , בסוף הסכימה לזה. אחרי שדברה איתי... אין לי מושג אפילו אם היא כבר ילדה. היא אמרה שתודיע לי. אז כנראה שעדיין לא. או שפשוט אקבל הודעה בקרוב. ( כי אני בטח לא אהיה הראשונה שתדע.. יש "סדרי עדיפויות" משפחה וכאלו הרי). אני מתה לסמס לה משהו או לשלוח מייל. רק ציוץ קטן. רק להגיד שחזרתי. ושהיה כיף. ולשאול מה שלומה. ושאני דואגת. ומתגעגעת. אבל אסור לי. נכון? זה יהיה לא בסדר מצידי. כי זה לא מה שקבענו. ( למרות שבפגישה האחרונה, כשאלתי חצי בצחוק, "ואם אתקשר בכל זאת?...מה תעשי? תכעסי? או לא תעני לי?"). אז היא השיבה: נו, מה אעשה. כנראה שאענה לך אבל...". אבל זה לא ימצא חן בעיניה כנראה. כי היא בחופש. גם אם טרם ילדה. אבל אני נורא נורא מתגעגעת. ורוצה כבר לדעת. כדי לדעת ממתי אני "מתחילה לספור" את ה3 חודשים. וגם כדי לדעת שהכל בסדר איתה. שיעבור בשלום. בכל זאת, לידה בגיל מבוגר יותר זה לא פשוט. נכון? מה עושים?... עם הגעגוע הזה. ועם הדאגה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום סמבדי, נסי להחזיק מעמד ולכבד את גבולותיה. פרידה וגעגוע אינם קלים, נכון, אבל גם אינם "סוף העולם". אני מציע שתכתבי לה, ותשמרי את המכתבים לזמן שבו תשובו להפגש. אודי

26/11/2012 | 00:03 | מאת: סמבדי

תודה. רבה. על זה שאתה כאן. בפורום הזה. זה עוזר. לפעמים זה מרגיש לי משונה.. להיות כאן. ועכיו- יותר. אבל, כנראה שבלעדיה זה אחד הכלים שיש. זה עוזר "לשמוע" אותך, "מבקש" ממני להחזיק מעמד ולנסות לכבד את הגבולות שלה. למרות זה עדיין נורא קשה לי. ואני פוחדת שלא אצליח בסוף.. ואז מה יהיה??? אשתדל להצליח. אבל אני פוחדת שלא. מותר לי לכתוב כאן יותר לפעמים? באמת? התכוונת כש"הזמנתה" אותי להשתמש כאן כבמרחב מעבר? מה הגבולות שלך? זה פתאום מרגיש לי שונה. אין לי שליטה. מוזר. געגוע זאת הרגשה קשה. בכל מקרה, תודה רבה לך!!!

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית