תהיות על הפרעות אכילה וDSM

אני צריכה ללמוד עכשיו, ובמקום זה אני הולכת לחקור את הDSM של הפרעות אכילה. מחפשת שם איזה רצף שדומה להפרעות נפשיות אחרות. רצף שירגיע את הקולות החולים בראש שלי. רצף שיניח את הפרעת האכילה על רצף של התמודדות. לא על בחירה בין שניים: בריא וחולה.שיניח על התמודדת. זה מציק לי כבר הרבה זמן. בעיקר כי לתחושתי בפניה לעזרה מקצועית כשאת מתמודדת- מבינה מה יש לך ונאבקת "להשאר בסדר"-, לא לגמרי יודעים איך לאכול אותך. נשאלות שאלות כמו: "אולי את בוחרת להשתייך לקבוצה שאת לא לגמרי חלק ממנה?", נאמרות אמירות כמו:"אבל את לא בתת משקל קיצוני..אז את לא חולה.. " ועוד.. ולא אני לא ממציאה. ולא מנסה להיות במקום שלא שייך לי. וכשזוהי התגובה אני תמיד חושבת נראה מה תגידו אם עוד חודש אני אבוא X קילו פחות.. אני מרגישה במלחמה לא רק עלי, במלחמה על כל הבנות שיושבות על הרצף, אלה שלאו דווקא יתאשפזו בבית חולים או יגיעו למרפאות הציבוריות. יש כמונו שיטופלו במרפאות הפרטיות, יקחו את אלמנט ההסתרה צעד אחד קדימה, לא יכנסו לסטטיסטיקה. לא יכנסו להגדרה, ועדיין הן נאבקות ונלחמות לא פחות ממישהי אחרת. אולי הDSM צריך להשתנות? אבל אז איפה הקו עובר בין מחשבות נורמטיביות לבין הפרעת אכילה? אשמח לשמוע כל מה שעולה אצלכם בנושא