ל- Lala

רק היום קראתי את הודעתך. ביום שני פיטרו אותי מהעבודה בנוסף לכל הצרות ועכשיו אני מרגישה ממש אפסית. פיטרו אותי כי לא הייתי מרוכזת בזמן האחרון ואני יודעת שזה נכון. זה מה שכואב לי, שאני יודעת שהם צודקים. שאני כל כך לא במיטבי שאנשים אחרים כבר שמים לב וזה כבר משפיע על העבודה שלי. אני מפחדת ממה שקורה לי ואני מתגעגעת לאמא שלי כל כך...עד כאב. אני מתחילה לחשוש שמשהו לא בסדר איתי.

הי אורית, אוף, אני מבינה שאת ממש על הפנים עכשיו.... בעבודה לא ידעו מה עובר עליך? אימך הרי נפטרה ממש לא מזמן! אנשים לפעמים יכולים להיות ממש חסרי כל רגישות. הגעגועים בטח עוד יותר עזים עכשיו כשפתאום את בלי תעסוקה יומיומית. זה בסדר להרגיש געוגע. אני מכירה את זה, שמרוב הגעגוע אין מקום לשום דבר אחר בפנים. הכל מתמקד רק בכאב... חמודה, אמא שלך עדיין איתך, היא בתוך הלב שלך, היא חלק ממך. אף אחד לא יוכל לקחת את זה ממך. כן, לפעמים החיבוק הזה והלטיפה זה כל מה שאנחנו צריכות ואז הכאב בלתי נסבל, אבל צריך להבין שכל מה שאנחנו צריכות כל כך נמצא אך ורק בנו. אמך מאושרת עכשיו. אני לא יודעת מה היתה סיבה למותה, אבל מה שבטוח שהיא אינה סובלת יותר. את חולמת עליה? אני הרבה חולמת על אמא שלי. זה התחיל אחרי זמן מה ובהתחלה החלומות היו ממש רעים, במשך כל החלום ידעתי שהיא בעצם איננה וזה סתם חלום, אבל בזמן האחרון למדתי שכשהיא באה אלי בחלום - זה הזמן שלי לפגוש אותה ועכשיו אחרי חלום כזה אני קמה ממש מאושרת - הנה, היתה לי הזדמנות להיות עם אמא שלי! אני חושבת שאת צריכה עכשיו זמן לעצמך, אבל לא כדי לשקוע בעצב וכאב אלא כדי לצבור כוחות ולהתחזק על מנת שתוכלי להמשיך בחייך. אל תנסי להתעלם מהעצב, כי זה לא עובד, אבל גם אל תתני לו לשלוט בך. תבכי כמה שאת צריכה, תוציאי כל מה שיש לך בפנים. תכתבי, אם זה עוזר לך, תציירי. תני לעצב הזה ביטוי (חיובי!!!). אני עשיתי הרבה טעויות, הכחשתי את המוות ועדיין אני עושה את זה לפעמים, לא עם המוות של אמא, אלא עם המוות של סבא וסבתא. זה לא טוב ולא בריא. אני לא רוצה שזה יקרה לך! אני במשך כל השנים נמנעתי לדבר על המוות של אמא עם אבא שלי וגם עם אחי. זה עדיין משהו שמאוד קשה לי. אני לא יודעת את מי יש לך במשפחה אבל חשוב שברגע זה תתאחדו ותעברו את זה ביחד ולא כל אחד בתוך העצב שלו. את כרגע כבר לא עובדת או שהם הודיעו לך מראש?

המון תודות על התמיכה. רציתי לספר לך שאמי נפטרה לפני חצי שנה ממחלת הסרטן. היא היתה חולה חודשים ספורים. הורי גרושים ואבי חי בחו"ל כך שכל הטיפול בה בתקופת מחלתה היה עליי וכך גם הטיפול באחי הצעירים ממני. אני כל כך שמחה בשבילך שאת יכולה לחלום על אמא שלך. אני חולמת עליה מעט מאד והחלומות הקשורים אליה הם לרוב סיוטים על תקופת מחלתה, על המוות, על ההלוויה. עד היום חלמתי עליה רק חלום מנחם אחד שבו היא איתי, בריאה, אבל אז התעוררתי למציאות שטפחה על פני. בעבודה כן ידעו מה מצבי אבל זה כנראה לא עניין אותם הרבה. אני מודעת לעובדה שהתפקוד שלי ירד בשבועיים האחרונים כי פתאום קלטתי לפני שבועיים שאמא שלי איננה. הם בכל זאת החליטו לפטר אותי למרות שידעו שאיבדתי את אימי לא מזמן ושאני דואגת לשני אחיי הצעירים. כרגע החלטתי לנוח מעט בבית ולפנק את עצמי ולא לחפש עבודה. אני מתכוונת לחכות שבועיים שלושה ואז להתחיל לחפש עבודה. הבעיה היא שאני שוקעת בדכאונות ובחרדות מידי פעם וזה ממש מפחיד אותי. יש ימים שאני מרגישה טוב, כמו היום, אבל יש ימים כל כך נוראים שאני מרגישה שאני נמצאת בתחתית התהום ושאני לא מסוגלת להמשיך לחיות ולו רגע אחד בלעדיה. אני מרגישה שאני שורדת אבל לא חיה. אני מקווה שההרגשה הזו תעבור יום אחד אבל קשה לי להאמין שאני יכולה להתגבר על האובדן הזה.