פגישות מזדמנות...

אודי שלום, לפני שבועיים בערך הייתה לי בעיה והרגשתי רע...שוחחנו, נפגשנו וגם..קבעתי פגישה להיום, אז נפגשנו היום..וממש רעדתי לפני, הלב שלי דפק חזק והידיים הזיעו, לא מהתרגשות אלא מפחד, לא יודעת כל כך למה פחדתי...שיתפתי אותה כמו תמיד שאני משתפת בכל דבר אותה..והיא אמרה שזה כמו פגישה אחרונה...יש בזה משהו..... בכל אופן כפי שאתה שם לב הטיפול נמצא במין המתנה עם פגישות בניים....למרות שלא בטוח שאי פעם אוכל לבוא שוב באנטנסיביות שכזאת...ככה אני רואה זאת, היא תמיד מוכנה לקבל אותי, תמיד מוכנה לשמוע ולעזור כאילו זה לא ממש נגמר..ומצד שני זה גם לא ממש טיפול.....החלטתי ודי בשיתוף איתה שכל פעם שארצה לשתף אוכל..כי מבחינתי הקשר כל כך חזק שאולי הייתי זקוקה להדרגה שכזאת... ואתה יודע מה? שמתי לב שאני לא תלויה בה כבר כל כך..זה יותר הפך לקשר כזה של שיתוף במה שקורה וקצת הורדה מהלב כשצריך..... האם שמעת על דבר שכזה? זה נשמע אולי לפנים משורת הדין? היא מסיכמה לכך, זה הפך למין הסכם כזה, ופתאום יש לי תחושה של הקלה...הרבה יותר קל לי לדעת שכשאני צריכה היא כאן, והאנטנסיביות כרגע לא מתאימה..כי אין לי כוח לזה..אז זה סוג של פשרה כזו...... האם זה בעייתי? האם זה נשמע לך הגיוני כל הקשר הזה איתה? לי זה עושה ממש טוב על הלב....אבל מה דעתך על פגישות מזדמנות שכאלה למרות שאין עקביות? האם כדאי ליצור עקביות כמו לקבוע אחת לחודש בערך או ללכת לפי הצורך? ושוב, טיפול מבחינתי זה כבר לא ממש, אבל זה משהו אחר....מוזר או יחודי?????ופתאום העיקביות של פעם כבר לא כל כך חשובה עבורי.... מיכל