הי אודי וכולם..

נראה לי זו ההודעה הראשונה שלי כאן, אבל אני קוראת כבר זמן מה. התחלתי טיפול לפני כמעט חצי שנה וכרגע אנחנו נפגשות פעמיים בשבוע. די בהתחלה התחלתי להרגיש תלות והתעסקות בלתי פוסקת בה ובטיפול. קראתי הרבה על טיפול, על קשר בין מטפל למטופל ועוד. הייתי חולמת עליה ולא מצליחה להרדם, וכל הזמן מחשבות בלתי נגמרות. לפני שקראתי בפורומים חשבתי שיש לי בעיה שכך אני מגיבה, היום אני יודעת שאני חווה דברים שעוד חווים. אחרי תק' מסויימת החלטתי שדי להתעסקות ולקריאה בפורומים והפסקתי לגמרי. עכשיו בחגים אני בחופש ויש הרבה זמן פנוי למחשבה ושוב חזרתי לזה. למה קיימת כזו התעסקות בטיפול, בפסיכו', זה יעבור מתישהו? זה ממש קשה לחיות ככה, זה כל הזמן עולה בי, אני יכולה להיות באמצע כל דבר, להתעורר והדבר הראשון שעולה לי זו היא. אני צריכה ורוצה אותה לצידי כל הזמן. אבל זה לא יקרה היא הרי לא תהיה חברה שלי או תהיה שם מתי שאני רוצה. והגבולות- למה איתי כ"כ מקפידים?? גם אני רוצה חיבוק, שילוו אותי לדלת, שאלתי לפני כמה זמן על חיבוק- והיא אמרה שמגיע לי אבל לא ממנה, ואולי בסוף טיפול, אבל מה עוזר לי אחרים, אני רוצה ממנה. למה תמיד חייבים לסיים בדיוק ע"פ השעון? זה כ"כ מוקצב בזמן וזה מוזר. כי מצד אחד אתה בא לדבר על הדברים הכי אישיים שלך אבל זה מוגדר ואם אתה באמצע משהו לא תוכל להמשיך, ואז לחכות שוב לטיפל הבא נראה לי לא אפשרי. ובפעם האחרונה סיימנו כמה דק' אחרי הזמן ואז פתאום לא נעים לי ממנה. אני לא יוצרת איתה קשר בכלל מעבר לטיפול, פעם אחת שלחתי הודעה והיא החזירה והרגשתי ממש לא נעים ממנה וגם מזה שהיה קיים בי צורך לשתף אותה, זה הרי לא הדדי. ואין לנו קשר בכלל מעבר ואולי אני כן רוצה?? אבל היא לא תסכים מן הסתם אני יודעת... מצד אחד ההתעסקות הזו לא גורמת לי לטוב, מצד שני זה גורם לי איזו שהיא הנאה. יש בי צד שנהנה לחשוב עליה כל הזמן, להתעסק בה וכו', מצד שני זה לא טוב נראה לי. מה עושים? אני לא רוצה לחיות כל הזמן בתחושה שהטיפול והיא הפכו להיות החיים שלי. ותגידו לי לעשות דברים אבל זה חלק מהבעיה שלי ואין לי חברים. ולמה כל טיפול מתעסק בקשר בין מטפל למטופל? איך לומדים מזה על החיים בחוץ, ואיך הטיפול בכלל יכול לעזור. איך מלדבר אפשר להרגיש טוב יותר?