שבר ענן
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הלילה שכבתי עם גבר חדש, אחרי שעברה שנה מאז הסקס הראשון עם האקס המיתולוגי שבמהלכה היו עוד כמה מעידות איתו רובן מיזומתי, ופשוט התחלתי לבכות.. לא יכולתי לעצור את הבכי למרות הרצון לרצות את הבחור החדש על זה שהוא נמצא שם בשבילי. הרגשתי שמגיע לו על כך שהוא מספק עבורי משענת רגשית ודמות גברית אז שעליי "לגמול" לו על כך במגע. הוא עצר וחיבק אותי וסיפרתי לו על האקס שהיה הראשון ושנבהלתי.. לא ציפתי שזה יקרה כל כך מהר אבל לא יכולתי להתנגד למרות שרציתי.. לא מוכנה עדיין לשחרר את האקס למרות שאני כל כך רוצה... אני לא רואה בבחור החדש קשר פוטנציאלי כמו נוחות ריגשית עד שאתאהב שוב.. קשה לי אחרי הלילה הזה ובכלל עם הידיעה שאני לא מצליחה להתקדם בכל זאת מפלרטטת בקדחתנות בניסיון להשתחרר מהכאב הקודם.. אני כבר לא יודעת איך
הייתי שמחה להוריד את הדברים שכתבתי למעלה.. חיפשתי איזושהי הקשבה אתמול ו.. גם לא נענתי וגם התחרטתי על זה שהעלתי על הכתב את המחשבות האלו ושמקומם לעלות בטיפול שלי ולא בפורום. כיצד ניתן לעשות זאת?
שלום, נראה לי שיש סתירה מסויימת בין "לא מוכנה" ל"כל כך רוצה". נשמע שהפלירטוט אינו מקל את הכאב אל אמביא אתו כאב מסוג חדש. את הכאב של הפרידה את צריכה לחוש במלואו, להתאבל עליו, ולשחרר את הבחור. להשלים עם הפרידה. אחרת - את לא רק שלא פנויה לקשר חדש, את מוסיפה לעצמך עוד תחושות אשם. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
