תלות ועצמאות...

כותבת פה מה שכתבתי גם בפורם השכן...מצחיק...הייתי כל כך תלותית שאיבדתי פרופורציות..עכשיו אני אחריי..נפרדנו, לא קל בלעדיה..אבל יודעים מה? זה החזיר את השליטה אליי, לידיים שלי...יצרתי מעט קשר איתה...(פעמיים בחודשיים שעברו כבר) וזה עזר וגם הבהיר לי שאני יכולה לבד!!! אל תתיאשו, יש מצבים שחייבים להתלות ולעיתים צריך לדעת לשחרר..כמו שליאת אומרת העיקר המינון..בדקו את עצמכם הכוח אצלכם ולא אצל המטפל כמו שאתם נוטים לחשוב..זה לא ממש כך...הנזקקות חייבת להיות בשלב כלשהוא (ועברתי רגרסיה בטיפול..ממש לא פשוט ) אבל גם ההתנתקות והנפרדות...לא פשוט, מסובך...אבל מיום ליום אני חושבת שהכוח בידיי יותר מפעם...כנראה הזמן עושה את שלו, הפנמתי דברים והגעתי גם למסקנה לגבי התלות הזו..לנסות להעזר באחרים סביבי...להעביר ממנה לאחרים...קל לדבר, קשה לבצע..נכון זה לא ביום אחד...למי שזוכר את התכתובת שלי..וגם אמביוולנטיות עדיין ישנה, אולי מחר שוב יהיה קשה בלעדיה...אבל כל יום שעובר מוכיח לי שיש לי גם כח לעבור דברים....והיא תמיד פה, זה בעיקר מה שעוזר, היא באופק..אי שם....מחבקת מרחוק כמו אמא שעוקבת אחרי הגוזל שעף מהקן...מתגעגת אליה...אבל מרגישה גם כח....."עוף גוזל חתוך את השמיים..."..:).