לאודי-ההמשך והסוף של הסיפור שלי-ח.לידה, פרידה, שינ

נפגשתי איתה. פתחתי את הכל. אמרתי לה שמה שהכי מפריע לי יותר מהכל זאת היא. זה שהיא השתנתה. ושהיחס שלה כלפי השתנה בצורה קיצונית. היא הודתה. אמרה שזה נכון. שהיא פחות חמה. וש"החם התאים רק להתחלת הקשר ושהוא לא מתאים עוד". היא גם אמרה שבמפורש החליטה לקחת צעד אחורה. כשאמרתי לה שזה נורא מוזר לי, כי עובדתית מה שהיא אמרה "על החם שהתאים להתחלה" לא כל כך נכון, מפני שעד לפני 4 חודשים( בדיוק הנק' שבה נודע לי על הריונה, והמשבר שזה גרם ביחסים ביננו לאור תגובתי) היא כן הביעה חם, ולא חל בה שינוי, היא אמרה לי שזה לא יחזור להיות מה שהיה אף פעם. וש"טייק איט או ליב איט". שזה המצב. ואז הבנתי. שהיא מבחינתי מגזימה. לא פיירית. ושאין לי יכולות להתמודד עם מה שהיא עושה לי . רציתי ונאבקתי נורא להשאר איתה. כי הקשר שהיה ביננו היה מאד מיוחד. ועמוק. ( היא בעצמה יודעת את זה. כי יצא שאני יודעת עליה פרטים שאף מטופל אחר לא יודע. ושזה קרה רק בגלל התקשורת המיוחדת ביננו. ממש "חשתי" אותה. והיא אותי). הסכמתי מתוך הבנה שזה לטובתי, לשנות את המסגרת ביננו. כמו שהיא רצתה. להפחית את התקשורת שבין הפגישות והגענו להסכמה בדיוק כמה ואיך. הסכמתי גם להמשיך לדבר איתה על פתרון לחופשת הלידה שלה- וכיצד אוכל להתמודד. אם כי לא מצאנו פתרון בנתיים שיתאים לשתינו. ( היא רצתה נתק מוחלט. שום קשר בזמן הזה. אבל הסכימה לדבר על זה.. לחשוב איתי יחד מה אפשר לעשות). הדבר היחידי שאינני יכולה לשאת, וזה גם מה ששבר אותי, הוא : היא. השינוי שבה. וביחסה כלפי. כשניסיתי אפילו להסביר לעצמי שאולי זה בגלל ההריון ומה שעובר עליה בעקבותיו, ואכן שאלתי אותה אם זאת הסיבה( מתוך תקווה שכן. ואז אדע שזה "רק" זמני והיא תחזור כשהיתה), היא ענתה שלא. שהשינוי הוא החלטה שהיא קיבלה. חד משמעית. "לקחת צעד אחורה". לא להפגין שום חום יותר. ( וזה לא שחם היה מה שאפיין אותה, גם זה לא מה שחיפשתי אצלה וממנה. ולכן כשהוא כן קרה- הוא היה כל כך כנה ומשמעותי לי. וגם לה. כך נוצר הקשר המיוחד). היא באופייה לא מחצינה רגשות.. וגם אני. ועכשיו? אני שבורה. לא מבינה איך פסיכולוגית יכולה לנהוג כך? ולכפות כל כך הרבה שינויים בטיפול. שחלקם אמנם הכרחיים והם כרח המציאות- הריון, חופשת לידה, ואולי אף שינוי המסגרת. אבל חלקם- פשוט לא הכרחיים. ולתחושתי- סותמים את הגולל עלי. ועל האפשרות לטיפול. להחליט להשתנות ולשנות גם יחס ברמה האישית, בתקופה שבה ממילא יש הרבה שינויים, נראה לי כמעט לא אנושי, אולי גם לא מקצועי?. מה אעשה? איך בכלל אוכל לצאת מסיפור כזה? איך?. איך?. בבקשה- עזרו לי.

הי, וואו..ממש קשה....זה מזכיר לי הורה שכבר יש ילד בכור ואז האמא בהריון והבכור מרגיש שלאמא יש פחות אהבה לתת לו והוא מרגיש נטוש, אולי כך את מרגישה כרגע?......אבל מוזר לי שהיא אמרה לך שהיא פחות חמה? מוזר...אני הייתי מבקשת הבהרה נוספת..למה הכוונה שחם זה להתחלה? אולי היית צריכה יותר הכלה ועכשיו היא סומכת עלייך יותר? אבל בכל זאת מוזר..נסי לברר איזה קשר כן יש לכן...דברי על זה כמה שיותר כי זה כואב לך...אולי היא רוצה להפחית תלות?? בכל זאת רצוי שתסביר קצת יותר...בהצלחה...

אני שבורה. הקשר ביננו היה מאד קרוב. איך למשל? היא עודדה אותי מתחילתו לכתוב. לכתוב לה כל פעם אחרי פגישה. ואז היו הרבה מיילים. לעיתים גם סמסים. ככה סתם. מיילים עם תגובות חמות שלה.אחרי זמן מה גיליתי משהו אישי עליה. ( חל בה שינוי ואמרתי לה, ומסתבר שכנראה חשתי את מה היא לא ידעה אפילו על עצמה). אני לא יכולה לפרט יותר כאן. אבל זה גרם לה לספר לי יותר דברים ממה שהיא כנראה רצתה. כך גיליתי בסופו של דבר על עובדת הנסיעה המתוכננת לחו"ל. ועד היום איש ממטופליה לא יודע כלל על זה. כולם רק יודעים על ההריון העכשווי ועל חופשת הלידה שתהיה. וזה גם כבר אוטוטו. בקיצור: חווינו יחד הרבה משברים שנוצרו בגלל שנסיבות חייה "נכנסו" לטיפול. מרב שפחדתי שהיא תעזוב, אז גם חיפשתי עליה מידע בגוגל, וכך יצא שנודעו לי עוד הרבה דברים. גם הייתי מאד גלויה איתה ואמרתי לה הכל. כל מה שאני יודעת. ברור שהיא בהתחלה לא אהבה את זה, אבל סה"כ זה חוקי... בסופו של דבר כשהיה משבר אחד היא רצתה שנתייעץ גם עם שותפתה- שהיא רופאה. לא הסכמתי. אבל בסוף הלכתי. הלכנו לפגישה כזאת- יחד!. משולשת. ההתרשמות של אותה רופאה הייתה סה"כ חיובית והיא אמרה שנמשיך בטיפול ללא עזרתה. כך עשינו. בשלב הזה היא בקשה לארגן את המסגרת בצורה שונה: אמרה שהיא עשתה טעויות איתי. ושאני מאד רגישה, מאד "מיקרוסקופ".. מאד חכמה... בקיצור: החלטנו על הפחתה משמעותית של התקשורת בין הפגישות. כמעט להפסיק לכתוב. עבורי זה היה מאד מאד קשה. כי הרי הכתיבה זה משהו שהיא ממש בקשה ממני ועודדה אותי לעשות. במשך שנה שלמה. היה קשה. אבל עמדתי בזה. והמסגרת החלה להתייצב. אבל אז- שוב גיליתי על ההריון. תוך כדי זה שאני יודעת שהיא עוזבת את הארץ(כאשר בזמן שנודע לי על ההריון, עזיבת הארץ תוכננה לזמן הרבה יותר מוקדם מכפי שהיא עכשיו. התאריך השתנה רק בעקבות ההריון). זה כמובן הטריף אותי. חשתי נבגדת ומרומה. מה אעשה?? הרי מבחינתי היא הבטיחה שאם נצלח את המשבר, הטיפול יתייצב. ואז פתאום שוב- בום!!! היא עוזבת והפעם לתמיד. מייד אחרי הלידה. איך הגבתי? די השתוללתי. המון מיילים. סמסים. זה גם היה בחג. והיא נאלצה להתייחס אלי בזמן החג. זה כנראה היה נורא עבורה. והיא כעסה. אבל, שוב, לא הפסקנו. המשכנו. צלחנו גם את המשבר הזה. ובמקביל, כאמור היא הודיעה לי שהיא תעזוב "רק" שנה אחרי התאריך שתוכנן. וכך אכשהו "נרגעתי" שיש לנו עוד זמן. אלא שאז באמת לדעתי חל שינוי ביחסה כלפי. זה העניין. אין לי מושג יותר למה?. הרי פתחתי הכל בפגישה האחרונה. והיא רק אמרה שזה נכון. ושהחליטה לקחת צעד אחורה. ושזה לא יחזור להיות מה שהיה. ושהקשר שהיה התאים "רק להתחלה". אני אמרתי שעובדתית- זה לא נכון. כי אם נלך לפי דבריה, אז כיצד ניתן להסביר שעד לפני 4 חודשים- שזה ממש לא "ההתחלה" וזה לפני התגובה שלי לגילוי ההריון ומה שעשיתי בחג-הפצצת המיילים, סמסים וכו', היא עדיין הביעה חם כרגיל? השינוי קרה רק אחרי... היא לא הסבירה יותר. היא אמרה לי שהיא עדיין היא. "אני נשארת אני" - כך אמרה. ושהיא רוצה שנמשיך. ושהיא רוצה ללוות אותי כמה שהיא יכולה עד הופשה. ושאח"כ נמשיך. ושהיא כן מקבלת אותי כפי שאני. אבל אני, כאמור, כפי שניסיתי להסביר בהודעה הקודמת, עניתי לה שאני לא יכולה לקבל אותה כפי שהיא. כי אני לא אוכל לקבל את השינוי ביחסה כלפי. אני כן מוכנה לשנות את המסגרת- ועובדה שעשינו זאת, ועל אף הקושי העצום שלי, עמדתי בזה די יפה. שאני כן רוצה שנמשיך לחפש פתרון לחופשת הלידה. הכל- כן. רק דבר אחד לא אוכל לבל- וזה השינוי כלפי. לכן שאלתי אם זה בגלל ההריון. ואם זה "רק" זמני היחס הזה. אבל כשהיא אמרה לי שלא. ושזה מעתה יהיה ככה. ושזאת בחירה שלי לאור הנתונים. בנקודה הזאת נשברתי. והחלטתי לעזוב. גם אמרתי לה שלהגיד שהיא מקבלת אותי כפי שאני, אבל בפועל- לשנות יחס אלי, זה לא באמת לקבל אותי. כי אחרת, למה השינוי? למה?. ונשארתי עם הלמה? עכשיו- אני שבורה. מה זה שבורה? לא הולכת לעבודה כבר יומיים. בוכה. זהו. אני לא יכולה לבוא אליה כשאני זוכרת ויודעת איך היא הייתה אלי. אפילו בתשובות שלה במיילים יש יותר ריחוק. ( פעם הייתה יכולה נניח לכתוב לי, יקרה, או יקירתי)- ככה "בקטנה".. דברים קטנים. ועכשיו- כלום. חשבתי שה זמני. שכנראה גם בה הצטבר אולי כעס. ואולי זה גם ההריון בכל זאת. אבל שהיא תחזור לאט לאט. אבל - התבדתי. עכשיו אתה יכול אולי לכתוב לי משהו? בבקשה. אני פשוט שבורה.