חופשה,או סיום,מה עושים עם הטיפול?-לאודי

הי, קוראת פה מידי פעם. לא מגיבה. קוראת שקטה.חשבתי אולי כן לנסות לכתוב כאן: בטיפול כבר שנה וחצי בערך. היא יוצאת לחופשת לידה. בערך 3-4 חודשים.בחופשה לא נהיה כלל בקשר.( גם לא מיילים או סמסים). אני לא יודעת מה לעשות עם זה. זה עיתוי גרוע מבחינתי. וגם מבחינת הטיפול. היא הציעה "מחליפה" זמנית לתקפ' הזו. מי? למשל המדריה שלה.( אני "הדבקתי" למדריכה הזו כינוי לא מחמיא מזמן וללא קשר למצב. למה? כי היא שיתפה אותי פעם-פעמיים בזמן משבר במה שהמדריכה אמרה לה "לעשות". ומכאן- הכינוי הלא מחמיא ש"הענקתי" לה. כמובן שהפסיכולוגית שלי יודעת מזה.). בעייה נוספת: לא מספיק שהחופשת לידה קשה לי מנשוא,ואני לא מסוגלת להבין איך אשרוד אותה עם הנתק המוחלט הזה שהיא צריכה( אגב- אנחנו נפגשות הרבה.והקשר קרוב), הטיפול יסתיים כי היא צריכה לעזוב את הארץ. לו"ז? בערך שנה מחידוש הטיפול לאחר שובה מחופשת הלידה. ואני? לא יודעת מה לעשות. מדברות על זה המון. אבל עדיין אני לא יודעת. ועצובה. נורא. האם יש טעם בכלל לעבור פרידה של חופשת הלידה, לחכות לה שתשוב, ואז כעבור שנה להפרד והפעם לתמיד? מרגישה "שנפלתי חזק" כשהגעתי אליה...אבל אני קשורה אליה. והקשר ביננו מיוחד. ( אגב,על עזיבת הארץ הצפוייה, רק אני יודעת. יצא שהיא "נאלצה" לספר לי. לא רוצה לחשוף כאן עוד פרטים, אבל זה מה שמאפיין את הקשר ביננו- המון כנות. יותר מידי לפעמים כנראה..). אודי, מה אתה חושב? יש לך משהו לומר לי? לכוון אולי? זווית ראייה כלשהי? שאלות למחשבה?... אני מרגישה רע. כאילו ממני נמנעת לחלוטין האפשרות שבדר"כ תמיד קיימת בטיפול גם אם מחליטים לסיימו: להתחרט. ולחזור לטיפול. לדעת שהיא שם.( קראתי את מיכ/ל...ואע"פ שקשה לה מאד, לפחות אם קשה לה היא יכולה ליצור עמה קשר, כמו שאכן עשתה).

זה שיר שמדבר אלי מאד... אמנם זה לא קשר זוגי, אבל אני חושבת שככה אני מרגישה כשאני חושבת על החופשת לידה.. ובכלל על פרידות: http://www.youtube.com/watch?v=YVGYDI6GWv4

הי אודי, מאז ששלחתי כאן את השאלה, המשכתי בטיפול עם הפסיכולוגית שלי. המצב הזה מאד קשה לי ולא פשוט עבורי. החופשה הצפויה, מה לעשות, שינוי המסגרת שהיא רצתה בו( למשל: פחות תקשורת בין הפגישות שהייתה דבר שבשגרה בקשר ביננו: מיילים, סמסים. פשוט הפחתה במינון). בכל אופן,עכשיו, אחרי שעברו כבר כמה חודשים מאז שאני יודעת על ההריון, וחופשת הלידה הולכת ומתקרבת, הגעתי למסקנה שמה שהכי מפריע לי בעצם זה השינוי שחל בפסיכולגית עצמה. למרות הקשיים האחרים:הפחתה בתקשורת שבין הפגישות ועמידה בכללים החדשים שקבענו שתינו, הפרידה הצפויה בזמן חופשת הלידה שלה והנתק המוחלט ממנה ל3-4 חוד' שמאד מטריד אותי, עדיין מה שהכי קשה לי זה השינוי ביחס שלה כלפי: היא פשוט השתנתה.איך זה בא לידי ביטוי? אני מרגישה שהיא פחות קרובה אלי. יותר מרוחקת. הרבה פחות חמה.פחות רגישה כלפי. כמעט כאילו מן הרגשה של : "היא כבר לא מסמפטת/אוהבת אותי כמו פעם".היא כן עדיין איתי במצבים מסויימים, אבל אני ממש יכולה להבחין בשינוי שחל בה. כשדברתי איתה על זה, היא כן אמרה שחל בה שינוי. שהיא מודעת לעובדה שהיא "פחות חמה מפעם" , ושזה לא בהכרח קשור אלי... שזה גם ההריון, ואולי דברים נוספים בחייה, וגם שייתכן מה שקרה ביננו. ( שזה התגובה הלא קלה שלי לעובדת ההריון, ולידיעה שיש תאריך סיום לטיפול בשל העזיבה המתוכננת לחו"ל- ומשבר ביחסים שקרה בעקבות זה).ובכל זאת- היא כן חושבת שאנחנו צריכות להמשיך יחד.עד חופשת הלידה ולאחריה. ואני: גם אם רציונאלית אני יכולה להבין חלק מזה,רגשית- אני לא מסוגלת להכיל את כל זה יותר. זה מפריע לי! אני מרגישה שאפשהו אבדתי אותה כבר עכשיו-עוד לפני חופשת הלידה. לא מספיק שהיא אכן תעזוב אותי כאשר תצא לחופשת הלידה, השינוי שחל ביחסה כלפי הוא הדבר שמפריע לי יותר מהכל. אני לא יכולה להתמודד עם זה. אני כמעט מרגישה "מרומה". כאילו הפסיכולוגית שבה בחרתי לטיפול איננה עוד... שמי שהכרתי כבר לא קיימת. וזה פשוט מפריע לי להמשך הטיפול. לא יודעת מה לעשות. ואם בכלל אני אמורה לקבל כל כך הרבה שינויים... אני ממש מיואשת. מה עושים במצבים כאלו? הפסיכולוגית השתנתה לי.