עצבות גדולה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

15/07/2012 | 23:29 | מאת: דני996

שלום לדוקטור. אני בן 30 מתל אביב. עברו עלי שנתיים לא קלות. עברתי תהליך גירושין אחרי שני ילדים, הפסדתי 30 אלף שקל בעסקה נוראית לקנית רכב בשבילי ועוד צרות. חברי מנסים לעודד אותי ואומרים שאני צריך להגיד תודה על מה שיש לי, כי יש אנשים באפריקה שמתים מרעב, ויש אנשים שאיבדו דירות ומיליונים, וכאלה שחלו במחלה נוראית, או שהילדים שלהם חלו במחלה נוראית. אני מסביר להם, שזה לא מעודד אותי מהסיבה הבאה: נגיד הלכתי ברחוב, ורגלי נתקעה בבליטה בכביש, נפלתי, ועכשיו יש לי פצע כואב ברגל. ואז בא חבר שלי ואומר לי שאני צריך להגיד תודה, כי יש אנשים שנפלו ושברו את היד. אבל האנשים ששברו את היד מתנחמים בכך שיש אנשים שנפלו ושברו את האגן. והאנשים שנפלו ושברו את האגן מתנחמים באנשים שעברו תאונת דרכים חס וחלילה, ועכשיו הם נכים על כיסא גלגלים. והנכים המסכנים על כיסא גלגלים מתנחמים שיש אנשים שחולים בניוון שרירים וצריכים להשתין דרך קשית. והאנשים האומללים שחולים בניוון שרירים מתנחמים בכך שיש אנשים שחלו בסרטן ומתו ביסורים מהמחלה הנוראית. ומה עם האנשים המסכנים שמתו? הם כבר לא יכולים להתלונן. אז דוקטור, האם ההשקפה שלי נכונה? האם אין מה לאנשים לנחם אותי בכך שיש אחרים שמסכנים יותר? הרי הסבל והרוע בעולם הוא אינסופי, ותמיד, אבל תמיד יכול להיות יותר רע.

לקריאה נוספת והעמקה
16/07/2012 | 10:04 | מאת: אחת

היי דני. עברת הרבה בשנתיים האחרונות, לא פשוט בכלל. נראה לי שחברים שלך באמת מנסים לעודד אותך ולהראות לך כביכול את חצי הכוס המלאה, אבל צרת רבים או אחרים לא תמיד מנחמת או עוזרת. לפעמים קשה לאנשים להכיל את העצב והקושי של האחר ובמקום להיות איתו ולהקשיב לו מנסים לפעול בדרכים שיותר קל להם. אתה לא צריך להוכיח לאף אחד שאתה סובל יותר מאחרים. עוברים עליך דברים מותר לך ויש לך את כל הזכות בעולם לכאוב, להצטער, לנוח, לקחת את הזמן, להתבונן על מה שקרה, להיפרד ממה שעושה לך לא טוב, להתחיל לצמוח מחדש... כל אלה תהליכים שדורשים הרבה אנרגיות וכוח שלפעמים נראה שאין ולפעמים צריך את המישהו הזה שפשוט יהיה לידך בשקט, שיחד איתך יתבונן פנימה, שיעיז לגעת איתך בעדינות בכאב. נראה לי שסבל העולם לא רלוונטי פה, אתה סובל ולא משנה כמה אחרים סובלים יותר ממך זה לא דבר בר השוואה. אני מאמינה שמי שמרשה לעצמו לעבור בתוך התהליכים של חייו, מנסה להבין מה קורה לו, מה זה בא ללמד אותו על החיים שלו,מה זה בא לתת לו- ימצא דרך הקשיים והמשברים את הדרך להמשיך ללכת, לצמוח ולהתפתח.בהצלחה

שלום דני, אין שום דבר מנחם בזה שיש מישהו שכואב לו יותר ממני. זו אמירה שאינ האמפטית ומתעלמת מהכאב שלך. עברת פרידה, אתה מרגיש שנכשלת - וזה עצוב וכואב. כמו שכתבה אחת, זה בסדר ולא צריך לטשטש את זה. מותר לך להיות עצוב. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית