שאלה

אני זוכר את עצמי בתקופה בא נטלתי ssri כעבור שנתיים מאז. . . מבין שאולי כדאי לי לשים קץ לחיי ובאמת אני יושב שם במקום הגבוה ובקושי מצליח להתקדם לעשיה הזאת. . . פתאום הכל כל כך קשה. ואני עכשיו ניזכר שבעצם ניקח את ההרגשה הזאת, ונפרוש אותה למהלך יתר המטלות של היום אותה הרגשה היתה נפוצה אצלי כל יום במהלך התחלה וביצוע של כל פעולה. . . האם אז שדיברנו התכוונת שאנשים עם נטיה לאובדנות חשים "חרדה מסוג מסוים"? האם זו בעצם אותה החרדה הטיפוסית לאובדנים אותה החרדה שמקשה על כל אדם להתאבד היא אותה החרדה שמציפה את האובדני במהלך כל היום עד שזה גורם לו לשכב לנוח יותר ויותר ואז האדרנלין גם יורד וזה ניהיה עוד יותר קשה כי עכשיו זה גם הפך לדיכאון? אז אני מחכה לתגובתך

אוקי בוא נגיד שיש כל מני מצבי חרדה חרדה חברתית. . .בחילה,ומניעה חרדת נטישה. . .מצוקה חרדת טיסות . . . ועוד כל החרדות האלו בד"כ מלמדות את האדם להימנע ממצבים כלשהם ספציפים. אני יותר מדבר על תחושת בחילה וקיפאון ועיכוב במהלך כל היום, עם קושי בהירדמות,היתעוררות עם בחילה, עשיה ללא מצב רוח, קושי לחייך , ממש הכל הופך לקשה יותר ויותר. . כל פעולה. . ומה שאני שמתי לב שכשרגשים ככה. . . גם חושבים על המוות יותר, ובעצם אדם גם אם הוא לוקח ssri אז הוא יודע שהוא במצב של שלווה מלאוכתית ומבחינה לוגית הוא מגיע למסקנה ובוחר להתאבד, הוא עולה לראש המגדל והוא לא יכול משהו מעכב אותו ומקפיא אותו זו אותה ההרגשה שמהתחלה שמלכתחילה גורמת לאדם לחשוב על המוות. ככה שיש כאן קשר בין רגש למחשבה ובעצם זה מה שמחזיק אנשים בחיים גם שנמאס להם מהחיים, או שקוראים להם דברים נוראים וכו וכו