התחלתי טיפול, מאז מתחרטת

שלום אודי! לפני כחודשיים בערך כתבתי כאן על כך שאני מפחדת להתחיל טיפול. בסופו של דבר החלטתי לנסות, והלכתי לפני שלושה שבועות פעם אחת. לא יצא לי ללכת לטיפול שוב, אבל מאז כל מה שאני חושבת עליו זה עד כמה אני לא מעוניינת בטיפול הזה עכשיו. אני יודעת שיש לי כמה דברים שאני צריכה לפתור, קושי להתגבר על מערכת יחסים, חשיבה על נטישת החיים הדתיים, בחירת מקצוע וכדו'. אבל רק אחרי שהגעתי לטיפול הבנתי עד כמה הוא דורש, דורש מחוייבות נפשית רבה וכספית לא מבוטלת (למרות הנחת סטודנט). אני לא בטוחה אם אני מסוגלת להיכנס עכשיו למערכת של תלות בטיפול הזה שאולי תימשך לנצח. גם מהרעיון של זה וגם מבחינה כספית. אני אומרת לעצמי לתת עוד צ'אנס, אבל מנגד אני יודעת שככל שאתחיל עם זה אני רק אשאב פנימה. אני חושבת על חברה שנמצאת בטיפול כבר 10 שנים. אני מתחילה להרגיש יותר טוב ורק המחשבה של ללכת לטיפול כעת גורמת לי להרגיש רע יותר. קשה לי להתייעץ על זה עם פסיכולוג האמת, כולל זה שהייתי אצלו. אני לא רואה את הדעה שלו (שלכם) כאובייקטיבית. אני פוחדת מזה ש"היד קלה על ההדק", ולמעש הטיפול ייצר בעיה איפה שהיא לא באמת קיימת. אני חושבת שהחלטתי כבר להפסיק, אבל בכל זאת החלטתי לבקש עצה.

מבינה את החשש מתלות והבהלה מטיפול ארוך, גם אני הייתי שם ועודני. אבל זה שאת מתעסקת עם הפגישה 3 שבועות ומתחרטת.. זה רק מראה את הצורך שלך. נניח שזה באמת היה מיותר עבורך, היית יוצאת מהפגישה ושוכחת אותה, למה להתחרט? ניסית וזה לא, וזה קורה לנו הרבה בכל מיני תחומים. אבל את שם, עדיין שם, עם החששות ואולי גם הקושי להודות שאת רוצה וצריכה. הייתי ממליצה לך להמשיך ולברר, ולא לדאוג, הרוב לא נשארים 10 שנים... (מקווה :-))