חוסר יכולת לעשות דברים מהותיים

שלום, אני בן 32, רווק, ללא השכלה. לאחרונה אני חש שאני מתכנס בתוך עצמי יותר ויותר, פחות יוצא החוצה, פחות פוגש אנשים - לפחות לא מעבר לעבודה, מנתק קשרים, לא טורח לשמור על המעט שיש לי. לפני חודש עברתי ניתוח לתיקון הדיבור שלי בגלל מום שנולדתי איתו, הבעיה שמאז וגם בגלל שלקח לי מספר שבועות להחלים, הפסקתי גם ללכת לחוגי ספורט שהייתי הולך אליהם... אני פשוט מוצא את עצמי יושב בדירה שלי ו"מתחבא" מן העולם, זה משהו שאני עושה כבר מגיל 15... ובהצלחה יתרה. בגין כך אני חש תחושה זיפתית ולא ממש מרגיש שזה עומד להשתנות, ללא שינוי דרסטי, הבעיה שאין לי את כוח ההנעה לערוך שינוי.. ואני פוחד להמשיך להיתקע... רציתי ללכת ללמוד בשנה הבאה, אבל רציתי לעשות את זה גם בשלוש ארבע שנים האחרונות.... אין לי השכלה אקדמאית, ואני חש שזה פוגע לי בתדמית ובסיכויים למציאת בת זוג. כי נדמה שזה פרמטר שכל בחורה מסתכלת עליו... אין לי גם כל כך הרבה חברים, לא יודע למה, אני פוגש אנשים אבל לא מצליח ליצור המשכיות, גם בדייטים, אני מתעייף מהצד השני די מהר ולעתים אחרי מספר דקות אני יודע שזה לא זה, ולא מצליח להגיע לדייט שני - גם אם היא מראה עניין. בסך הכל זה יותר נוח לבד, אבל זה לא נוח... מתוך הבחירה הזו... אני מעדיף להיות בחברת אנשים, אבל לא מרגיש רצון, יכולת והנעה עצמית להיות בקרבתם... ואני חושש שאני מגיע לאיזשהי נקודת אל-חזור, או שכבר חציתי אותה... כך שאני כבר די מיואש, ולפני מספר ימים חבר קיבוץ אצלנו שם קץ לחייו בגלל תחושת הבדידות. ואני פוחד מתסריט דומה, עם שנה הבאה, או עשרים שנה או ארבעים שנה..

בעבר הייתי בטיפולים, כ-14 שנים. 9 עם פסיכותרפיסט, ולאחר מכן עוד 5 שנים בערך עם פסיכיאטר ותרופות. לאיזה סוג של טיפול פסיכולוגי אני צריך לכוון?