אודי..

שמחה שחזרת..בכל פעם בדקתי אם אתה פה.. למרות שלא חיכיתי לאיזושהי תשובה.. אין לי מנוחה..כל הזמן מחשבות מטרידות..יכולה להתעורר בלילה עם דפיקות לב ועצבנות על דברים שקרו.. ביממה האחרונה או .. בהסטוריה הרחוקה...אבל.. מצד שני מרגישה שנפתח בי איזה סכר בטיפול.. ולא מפסיקה לדבר..ממש מחלת "דברת"..- יש כזה דבר??והיא כמעט ולא מדברת.. וזה נמשך כבר כמעט שנה.. וכאשר מעלה את הבעיה.. לעיתים היא לא מסכימה שהנושאים לא חשובים ולעיתים היא טוענת שזה כנראה מה שאני זקוקה לו (לדבר בלי הפסקה???!) ואני מרגישה בזבוז זמן וכסף..כי יכולה לכתוב או לדבר לעצמי באותה מידה..וכל פעם מבטיחה לעצמי שהפעם שולטת ולא גולשת לפרטים ולנושאים לא חשובים.. ונכשלת!!!!!.. ויוצאת נורא מ ת ו ס כ ל ת, ריקה ומתביישת בעצמי . ואז מתעורר בי הספק אם בכלל צריכה טיפול..כי הרי פתאום נעשיתי כאילו משוחררת.. והטיפול עצמו נעשה בעייתי, כי משקיעה בו המון זמן נסיעות וכספים . אבל לא מצליחה להשתפר.. ורק נעשית יותר תלותית וילדותית.. ואולי הקושי להשקיע הוא סימן שצריך להפסיק טיפול, כי בעבר - בכל השנים הארוכות לא הפריעה לי - ההוצאה הכספית האדירה שאולי אם לא היתה, היה לי היום בית משלי?? וברור לי אודי שצריכה לדון על זה איתה בטיפול.. אבל מבקשת בכל זאת, ממך תשובות עקרוניות לשאלות שהעליתי.. וגם יש סיכוי ששוב בפגישה הבאה, אדבר על הדברים האחרונים שבוערים בי ולא אצליח להגיע לזה וגם רוצה לדעת מה דעתך אם אפשר? אוף מרגישה שטובעת במילים של עצמי..אודי?.. סליחה על ההצפה..

תודה על תשובתך הכה מהירה. חוץ מרגשות אשם.. אני מתה מפחד! שזה לא יעבור.. ושאהיה טיפוס אגוצנטרי ששקוע כל הזמן בדיבור של עצמו על עצמו ושאנשים יתרחקו ממני..כי זה נמשך כל כך הרבה זמן וזה הפך למחלה כרונית ממש.. וחוץ מזה..אולי זה נשמע טיפשי..אבל באמת חשבתי..שמי שלא הפריעו לו קודם דברים מסויימים בטיפול (טרחה,כסף וזמן) כי כנראה היה באמת זקוק ועכשיו הם כן מפריעים לו- זה יכול להצביע על כך שכבר אין לו צורך בטיפול.. אתה חושב שזה יכול להיות סימן חיובי?