אילוצים...

אודי שלום, נקשרתי אליה מאוד, אמנם הצלחתי למצוא גם אחרים שנקשרתי אליהם...ומישהיא מאוד קרובה נפטרה..ומצאתי כוחות להיות לאחרים..ואז האילוץ שאני נאלצת הוא לעזוב את הטיפול...אומנם לא מיד אלא עד הקיץ מטעמים כלכליים...והשאלה העולה היא האם אפשר להאיץ תהליכים? כלומר אני מרגישה שלאט לאט דברים כן מסתדרים והמטרות שהצבתי לעצמי כבר הושגו אבל לא הכל והשאלה היא האם למרות שהיא אומרת שזה לא הזמן להפרד כי זה לא בא עדיין ממני (ממקום נכון) אז איך מתמודדים עם עזיבה מאולצת? ולמה כל כך מעודדים אותנו ככה להקשר להפתח כשבמילא נפרדים...במקומות אחרים אתה אף פעם לא נפרד לגמרי מאנשים חוץ ממוות....אתה תמיד משאיר פתח כזה..או שאתה נפרד כי נגמרת תקופה ידועה מראש..ופה זה לא צפוי כזה....בטיפול זה לא כך..או שאתה חוזר שוב או שלא...כי לא נפגשים פעם ב...או אומרים נתראה......אז למה כל כך מעודדים את הכמיהה הזו ולמה בכלל הייתי צריכה כל כך להקשר???????למה???????לא חבל???????בחיים יש אילוצים לא צפויים וצריך להתמודד איתם, אבל אני לא מבינה למה לעודד תלות כזו במטפל? האם לא אפגע? מי ישגיח עליי אחריי הכל?????ודוקא עכשיו שניסיתי לבד וממש עוד מעט אני חוגגת לבני..למה דברים מעכירים את האווירה??????????

אודי, לא ענית על שאלותיי, אבל אולי אין תשובות לזה..אין חוקים, אין כלום...אני מרגישה שמה שמצאתי בפסיכולוגיה שהכל אינדוידואלי, פר אדם, התשובות אצלי, הכל תמיד מעורפל....וכלום לא בטוח...אז זה סתם כאילו הכל סתם....לא בורחת מהטיפול אשאר עד הסוף למרות הרצון לעזוב מיד..האם באמת היה שווה את כל המאמץ הנפשי והכספי??????חבל לי מאוד שזאת הרגשתי....ויש לי עוד זמן שם..עד הקיץ כמעט ארבעה חודשים..אז לברוח זה לא יהיה באמת.. מנסה להשאר לפרידה...אבל האם אפשר להאיץ תהליך של ריפוי? האם אפגע? פשוט פוחדת שאם זה לא הזמן ולא סיימנו אפגע.. כמו שקראתי כבר אצל אחרים..מבין??????????? אני בשלב אחר היום של לא להתנתק ולהעזר ואפילו גם לנסות לבד...ואז זה קשה פי כמה..כי נתתי לעצמי להקשר וכן יש לי יכולת להקשר אבל אני לא יודעת אם זה מותנה בלדעת להפרד...אוף.אפילו אני כבר לא מובנת לעצמי....מבין????????