שיתוף קצר עם חברי הפורום (טריגר)

שלום (: שלחתי הודעה אל הפורום וסיפרתי שכשהייתי צעירה מאוד עברתי התעללות מינית. אף אחד לא יודע מזה. ושיש לי חברה שנמצאת בחו"ל כרגע ושהרגשתי איזה דחף לשלוח לה מייל ו"לספר" לה עלי, את הדבר הזה ששייך אלי. אבל הדחף הזה נבלם על ידי כל מיני פחדים ורגשות קשים, שאני אציב אותה במצב לא נעים/אהרוס את הקשר, שאני אזיק לעצמי, ושאני לא מוכנה לזה בכלל ושאני לא באמת רוצה בהשלכות שיהיו לזה.. בקיצור אני מבולבלת. אודי הציע לכתוב קודם כאן בפורום, ככה בתור "שלב" באמצע. המייל שכתבתי (אך עדיין לא שלחתי) לחברה שלי התחיל בזה שפשוט כתבתי שאני רוצה לספר לה על דבר שקרה לי כשהייתי צעירה מאוד והשפיע עלי מאוד. כתבתי שחשוב לי לספר לה את זה כי היא חשובה לי וכי זה חלק ממני וחלק מהחיים שלי גם אם זה קשה. זו הייתה התקופה של בית הספר היסודי, זה קרה לאורך השנים של בית הספר היסודי. נפגעתי מאוד ממישהו שאני מכירה ו"קרוב" אלי, פגיעה שקשה לדבר עליה. (במייל לא כתבתי "התעללות מינית", הזכרתי את זה בשני משפטים עמומים כמו זה.) הפגיעה הייתה בלתי נתפשת בשבילי. קשה להאמין שהדברים האלו קרו לי. הפגיעה הזאת השפיעה על כל תחום בחיים שלי ועלי בכל מקום. הייתי תמיד מנותקת ומרוחקת וסגורה מדי. הרחקתי אנשים ממני והתנתקתי מאנשים, לא בגללם אלא בגללי. הייתי סגורה מדי, וקפואה מאוד. ומבחינה רגשית היה לזה מחיר כבד. (שלא פירטתי במייל..) אני כותבת בלשון עבר, אבל אני עדיין במקומות האלו. קל היה יותר לכתוב את המייל בלשון עבר כאילו זה "מאחורי".. ואז זה יותר פשוט לקרוא ולעכל.. כתבתי שאני יודעת שזה כנראה לא מתחבר לה לשום דבר שהיא יודעת עלי או אלי, שזה נוחת עליה משום מקום וב"מכה אחת". ובכל זאת אני מספרת, כי זו אני ואלו החיים שלי, זו האמת עלי. (גם אם אני אאבד אותה, עדיף לי להיות חופשיה ואמיתית מאשר כלואה באיזה כלא דמיוני עם כל השדים שלי). זהו, זה קצת הסיפור שלי (קשה לי עם פירוטים..), וקצת ההתלבטות הגדולה שלי האם לספר לחברה טובה או לא. אם מישהו יכול לומר כמה מילים, איך הוא היה מרגיש אם היו מספרים לו או מה הוא חושב. זה היה עוזר לי (: מצטערת אם היה מבולבל או ארוך מדי. בכל מקרה תודה שקראתם (:

מעריכה את היכולת לכתוב את הדברים החוצה, בפעם הראשונה. זה בטח דורש הרבה אומץ. ולשאלתך, אני חושבת שהבסיס הכי חזק הוא אם החברות שלכן מספיק אמיתית ויציבה (אם אכן כך, כנראה לכן בחרת לכתוב דווקא לה). נכון, יכולים להתעורר הפתעה/בלבול/רגשות נוספים, אך נראה לי שהתחושה הכי חזקה בבסיס, כחברה, היא רצון גדול להיות איתך במקום הזה, ולהעביר לך קצת כוחות והרבה אמפתיה. סוג של חיבוק. זה לפחות מה שאני הייתי מרגישה. אגב, כשאני שואלת את עצמי למה את רוצה לכתוב לה את זה, אני מבינה, בעיקר מכך שכתבת איך זה השפיע ומשפיע על החיים שלך, שאת רוצה לקדם את הקשר ביניכן למקום יותר עמוק. סוג של פתיחת דלת. ואולי בלי קשר למה שתחליטי לעשות, ואם תכתבי לה או למישהו אחר, אני חושבת שזה דבר שאת צריכה להעריך בעצמך שהגעת למקום שאת רוצה להתחיל לצאת החוצה מהמקום של הכלא הזמני הזה. הרבה כוחות והצלחה.