שאלה בעקבות משבר עם הפסיכולוגית שלי

שלום רב, אני בטיפול עם פסיכ' קלינית בחצי השנה החרונה. הטיפול החל כטיפול זוגי ולאחר חודשיים הפך לטיפול אישי שלי כיוון שהמטפלת לא מצאה קצה חוט כיצד להתקדם איתנו. עלי לציין שהיא נחשבת כבכירה מאוד בטיפול זוגי. במשך 4 החוד' האחרונים הייתי אצלה בטיפול של יומיים בשבוע. לאט לאט הרגשתי צורך עז להיעזר בה בשעות שבין הטיפולים כיוון שהרגשתי שאני מתדרדרת ואין לי על מי להישען. במהלך היום יום תפקדתי כרגיל אבל בפנים רע לי. כאשר המטפלת הרגישה שהיא לא מוגלת לתת לי את המענה לו אני זקוקה היא פתחה בפניי את הקושי שלה ושם התחלה ההתנגשות בינינו. לקח לנו 3 שבועות להגיע להחלטה מה לעשות, האם להמשיך תחת התנאים שלה או להפסיק ושאני אחפש לי מטפלת שתוכל להיענות לצרכים שלי. אתמול זה נגמר - היה לי קשה מנשוא!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני מרגישה שהיא נטשה אותי בשעה הכי קשה שלי ומפחדת שלא אוכל לסמוך על מישהי/ו אחר/ת שיוכל לעזור לי, כל שכן שמטפל/ת חדש/ה ירכוש את אמוני. קשה לי מאוד ואינני יודעת כיצד להתמודד עם זה. אודה לך על כל הצעה/הכוונה/עזרה כמו כן אוסיף עוד מידע אם יש צורך. בברכה דינה

אודי שוב שלום ותודה רבה על תשובתך שממנה אני מבינה כי הבנת שהייתה מסגרת לטיפול - אז אני שואלת אותך, איך קורה מצב שפסיכולוגית מטפלת במישהי חצי שעה ולא מבצעת איתה תיאום ציפיות? איך, כשהמשבר הגדול של אותה מטופלת הוא בעצם חוסר אמון באנשים, תחושה של חוסר אהבה מהסביבה הקרובה שלי היא מביאה אותה למצב בו נפתחתי בפניה כ"כ עמוק ובשלב הקשה ביותר היא נוטשת אותי???? האם זה תקין להשאיר אותי חשופה ופגיעה כ"כ רק בכדי שהיא תוכל לשמור על עקרונות הטיפול שלה????? זה כואב בצורה לא רגילה!!! דבר נוסף אודי, כתבת שזה לא אמור לנחם אותי שהיא בטח מתייסרת, אז נכון זה לא מנחם הבעיה היא שזה יותר גרוע כיוון שהיא גרמה לי להחליט מה לעשות ואם ההחלטה שלי גרמה לשתינו להיות מיוסרות אז איפה הפן המקצועי נכנס לתמונה?? אני לא מצליחה להבין מה קרה כאן, אני חושבת שטעיתי בהחלטה כי היא נעשתה ממקום שבור ואינני יודעת איך להתמודד עם זה. אודה על תשובתך הכנה. דינה