מחשבות..

אודי יקר, אנונימוס, נעמה וחסוי כמובן הוסיפו להודעתם...אולי הם דורשים התייחסות? בבקשה תבדוק...(במיוחד נראה לי נעמה שם למטה) אני בסדר, אבל מבררת...בודקת...וכרגע קצת מנסה לבד ומעבדת דברים מהטיפול בזמן האחרון...קצת מבולבלת וחוששת אבל מנסה ליצב את עצמי שלא אהיה בנפילות...הכמיהה אליה האם היא תגמר? האם אזדקק לה פחות באיזשהו שלב? איך זה עובד? יותר מדיי זמן אני חושבת על הטיפול ומה שקורה בחדר...האם זה הגיוני שאין יום שאני לא חושבת על זה? האם כלם חושבים על כך כל הזמן? למה אני לא מסוגלת להעביר יום בלי לחפור ולחשוב...האם זה הגיוני? האם זה בעייתי?אובססיבי מדיי? מה עושים עם מחשבות מרובות על הטיפול ועליה? יש לי הרבה דברים חוץ מהטיפול ולא משעמם לי בכלל...אז למה? אודי, זה חייב באיזשהו מקום להתאזן לא? כל כך הרבה זמן איתה ועדיין..כמהה למשהו שלא יתאפשר בנינו...איך מוותרים על הכמיהה?????ואיך חושבים פחות על מה שקורה בנינו, בחדר, יחסי מטפל מטופל וכו'???? והאם תקשורת לא בטוחה בינקות באמת גורמת לכל זה???לבלבול של התקשרות??לאמון??האם זה ניתן לשינוי?תיקון????? יש לך עצה פרקטית איך לדעת להרפות? להאמין באדם ולדעת שבאמת אני ראויה לאהבה???????

קודם אודי, סליחה שאני לעיתים מתערבת בתשובות לפונים,לפתע זה נראה לי קצת איך לומר..לא מנומס וסליחה על זה שאני מזכירה לך על הודעות שנשכחות אם יש בעיה עם זה בבקשה תאמר לי... דבר נוסף..אני לא בקיאה כל כך בפסיכולוגיה....כן הכוונה היתה להקשרות...(קראתי את התאוריה של בולבי והראלו ועוד...)ואני כל הזמן לא מוותרת עד שלעיתים זה כבר מגיע לרמות קשות...תודה על ההרגעה שלך ועל המקום הבטוח בפורם...