עזרה

יחסית לגיל שלי 16 וחצי, עברתי הרבה, מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי חסרת ביטחון ולא ידעתי ערכה עצמית מהי. התעללות מילולית ראשונה הייתה בגיל 4 (מעולם לא במשפחה) ומאז זה התחיל אבל בדרגה יחסית נמוכה,בחטיבה סבלתי מהתעללות רצינית פיזית ומילולית עד כדי דיכאון קליני שנימשך 3 שנים, המשפחה חשבה שזה בגלל הגיל ולא היה יחס רציני לכך, זאת אומרת בעיות אני הייתי צריכה לפתור לבד כיוון שלא שיתפתי מעולם, הפסקתי לדבר,פחדתי מאנשים, ואז ההרגשה שגם שאני נוגעת בדברים או באנשים(משפחה) אני לא מרגישה כלום, כאילו אני נוגעת אבל נוגעת זה קשה להסביר..בחצי שנה הראשונה של התיכון הרגשתי פתאום טוב הרגשתי חיה מתמיד וזה נעלם כמעט לגמרי העניין של לגעת במשהו ובעצם לא להרגיש כלום(זה היה קורה מידי פעם),התחלתי גם לאכול בריא (לאחר שמאז שאני קטנה אני אוכלת עפי מצב נפשי), וירדתי קצת במשקל,עשיתי ספורט, ואז זה הלך רחוק ופיתחתי הפרעת אכילה(לא רצינית) של והגבלה באוכל,סבלתי מתנודות במצב הרוח (מאוד קיצניות בתקופה הזו,אבל זה היה מאז ותמיד), והיום לאחר שנה אני מתחילה להתגבר בצורה כזו שמעולם לא הייתה לי, ההתקפים פוחתים ואני מרגישה נורמלית יותר כאילו עכשיו נולדתי מחדש למשהו שונה, למישהי שתמיד רציתי להיות, ואולי עכשיו אני מגשימה את עצמי.. (עדיין יש לי בעיות ואני לעולם לא אהיה נורמלית ב100 אחוז), הרי זה לא הגיוני שמגיל 6 אני חושבת על המוות,ובכול פעם שמשהו לא הולך ושאני בדיפרסיה התגובה שלי היא : טוב, מקסימום אני אתאבד או משהו..מה כבר אני אפסיד? , אני לא אחת שחיה עכשיו, אני כל הזמן בדאגה לעתיד ובצדק מסיבות כאלו ואחרות שלא אוכל לפרט כאן,שהן גם 99.9 אחוז מהסיבות למה שעברתי ואני יודעת את זה ותמיד ידעתי שככה זה יראה, ידעתי שכל זה יקרה.. השאלה היא: ממה סבלתי? (ועדיין אבל הרבה הרבה פחות),חקרתי באינטרנט (אני תמיד התעניינתיבפסיכולוגיה בגלל מה שאני עוברת מאז ומתמיד, והדברים שהתאימו היו: ?מאניה דיפרסיה, דה פרסונליזציה ודיכאון קליני.. 

מעולם לא הייתי מטופלת, אך אני יודעת שאני צריכה טיפול, משהו לא בסדר כבר המון שנים(10 לפחות) והיום אני בת 16.. אני יודעת שזאת לא התנהגות נורמלית לחלוטין(אני לא משוגעת), אבל זה פשוט לא התנהגות נורמטיבית.. אני כבר במשך שנה וחצי מבקשת מאמי שתפנה לקופת החולים, היא פנתה, אבל אחר כך שהפסקתי להזכיר את זה היא חשבה שהכול בסדר והקפיאה את התהליך.. (רק מראה עד כמה טובה אני בלהראות שהכול רגיל עד כדי כך שבמשך עשור כמעט אף אחד לא שם לב.) בתגובתך אליי כתבת שאתה חושב שהאבחון לגבי המאניה דיפרסיה כנראה שגוי. מה לגבי השניים האחרים (דה פרסונליזציה,דיכאון). והאם אתה חושב שיש לי משהו אחר? מה זה? אפילו השארה.. אני רוצה לגףדעת ממה אני סובלת כל כך הרבה זמן..