ללכת כי כולם הולכים לאן-לא ברור,לשום דבר,לשום מקום

אתה יודע לי באמת יצא כבר כל האויר, גם עם מצאתי לי לעכשיו מעט שלווה בגלל כדורים פסיכאטרים, ומערכת העצבים אולי פחות מענה אותי. אבל אצלי זה סיפור דפוק שאי אפשר לתקן אותו. אני אישה בתוך גוף של גבר. שונא ושונאת(פשוט מפחד לדבר בלשון נקבה שלא יצא איפה שלא צריך) את כל מה שקשור למיניות הגבר. וזה כבר נתפר עלי, הגוף הזה אם הייתי יודע שאני אלך לבית מרקחת ואקנה שם כדור פלא שיהפוך אותי לילדה (אמיתית )חיננית מלכתחילה ניחה. עכשיו מה זה יעזור לי כל השיגעון הזה של החיים כל הפירמידה של מאסלו. . .ע"פ שהוא סידר את זה יפה. . . כאילו בא לי לקחת את הכל ולהכניס לתוך מטחנת בשר, נכנס בצד אחד ויצא מצד אחר. . . מה אני צריך את הגוף הזה מה אני צריך את המרדף ההישרדותי כאן הכל דפוק ולא פתיר גם ככה לא מספיק זה, עוד הייתי מספיק הדיוט ולקחתי SSRI אז עכשיו כאילו אני בסוטול, הכל טוב, הכל שלווה, אני מחייך כמו קוף, ושמח וכאלה. . . ומה בעצם שקר אחד גדול הדימיון טוב מהמציאות אני הולך לישון ולא רוצה לקום יותר בבוקר והבנתי שאני פשוט מחכה שהזמן יעשה את שלו, כי לי אין את הכוח להוציא אותי מכאן . . .ואני מתרגל לכל החרפה וכל הצרכים של הגוף שלי. . . וכמו כולם אין לי זמן לחשוב אלה כל הזמן ללכת וללכת ולהתקדם . . .לשום דבר בעולם שאין גבול לקידמה ואין גבול להפרעה. עכשיו קראת והקשבת למה שכתבתי אודי, אשמח עם תביע עמדה ודעה(: