אמא עם רגשות אשם

שלום, יש לי תינוק בן שנה ו-9 חודשים. כשהיה בן חצי שנה שבתי לעבודה לאחר חופשת לידה, למרות שלפי החוק יכולתי להאריך לשנה את חופשת הלידה. על השאלה למה לא עשיתי זאת בזמנו אין לי תשובה חכמה. פשוט לא חשבתי על זה, כי הרוב לוקחות חצי שנה. השארתי אותו אצל סבתו מצד אביו במשך רוב שעות היום. לא הייתי לגמרי מרוצה מהטיפול וחמתי אף סיפרה בתחילה על קשיי ההסתגלות שלו שכללו למשל נסיון לינוק ממנה במהלך היום (אני עדיין מניקה באופן חלקי). זמן קצר לאחר חזרתי לעבודה, הרגשתי שהפרידה ממנו קשה מנשוא והוצפתי ברגשות אשם קשים ביותר על הקשיים שהוא עבר. התקופה גם הייתה חורף וידעתי שסבתו לא הסכימה לחמם את הבית שלה בשעות שהוא אצלה. כבר עבר זמן, הייתה תקופה שאף הוקל לי, בסביבות גיל שנה, אך לעתים, בתגובה לספר הדרכה הורית שאני קוראת שממליץ על קביעות האם בחיי התינוק לפחות בשנת חיים ראשונה או שיחה עם אם שאינה עובדת בגינה, אני נתקפת שוב בהתקף נוראי של רגשות אשמה. אני מרגישה שנטשתי את תינוקי בתקופה קריטית בחייו כשהיה זקוק לאמו יותר מכל אדם. כשאני נתקפת בגל רגשות האשם הזה, אני כאילו מאבדת את כל כוחותי ומרגישה רק כאב וצער נפשי ופיסי גדול. בן זוגי אומר שההתנהלות מתוך רגשות אשם אינה מועילה לילדנו היום וכן שאין לבכות על חלב שנשפך, דברים נכונים וטובים, אך לדאבוני האמירות ההגיוניות הללו לא מסוגלות לרגשות האשם הכבדים שלי. בכיתי על זה כל כך הרבה, דיברתי על זה, אבל זה כאילו רק שוכך לפעמים אבל בסוף תמיד מתעורר שוב. האם יש דרך לעזור לי?