ייאוש סופני

לאודי שלום, אני נורא עצובה ומדוכאת.ההורים שלי שונאים אותי.תמד מתפרצים עליי וצועקים,מקללים אותי בשמות גנאי קשים,היחס שלהם תמיד היה כלפיי כזה מזלזל ופוגע מאד. מילים כמו "כלבה "מטומטמת .. "רעה, לא סובל/ת אותך", וכדו...אלו המילים הקלות .. את הקשות קשה לי לכתוב פה. אני מאד נפגעת ומסתגרת והם מעלמים ולא מיתייחסים אליי ולעובדה שהם פגעו בי,לעולם לא מבקשים סליחה ועוברים עלזה לסדר היום..יוצא שאני מסוגרת לבד בחדר בוכה הרבה מיואשת מהחיים ,מזה שהם לא אוהבים אותי ואני לא חשובה להם מספיק כדי שיפסיקו להתנהג ככה או אפילו לא חשובה כדי שיבקשו סליחה. הם כאילו מחרימים ולא מדברים איתי כמה ימים כלום ואז טיפה מתייחסים או שואלים משהו סתמי קטן ואיך שרואים שאני עונה להם זה בשבילם חזרה לשגרה כאילו לא קרה כלום ואין שום התייחסות לכל מה שהיה קודם ולקללות שלהם ,ואין חרטה מצידם. הם ממש לא רויאים אותי ובאיזה מצב אני נמצאת. אני שוקעת. לא רוצה לחיות יותר.היתיאשתי מהעולם הרקוב הזה..אין לזה פתרון.הם שונאים אותיממש.את האחים שלי הם אוהבים ומתיחסים לכולם בכבוד ובחיבה.. ,ורק איתי היחס מקולקל ודוחה.. הם לע מתעניינים בי בכלל ,לא עוזרים לי בכלום, פשוט אין התייחסות. רק קללות ומילים פוגעות הם אומרים וכועסים ללא הצדקה,מחרימים,וחוזרים לשגרה. אני בכלל לא מעננינת אותם והם לא דואגים לי. לא עוזרים לי להתקדםפ בחיים ואני כל כך צריכה אותם..אמרתי להם את זה והם כעסו ונכנסו שוב להאשמות וברחו לחדר שלהם.. לא לפני שקיללו אותי שוב. אני לא מחזיקה עוד מעמד.זה כואב לי שאין שום שינוי והמצב גרוע.

שלום אודי ותודה על התייחסותך ועל ההקשבה. הצרה שאין באפשרותי כסף על מנת לעזוב את הבית ולהתגורר לבדי, אין לי עבודהגם ואני בקשיים המון לחצים וחרדות ,דיכון קשה אני לא מתפקדת בכלום..לוקחת תרופות והמצב לא משתפר.אין לי למי לפנות עוד.. אני בת 27 ולצערי טרם הצלחתי לצאת מהבית.במרפאה הציבורית בה אני מטופלת לא ראיתי רופא זמן רב יש שיבושים רבים בעקבות השביתה שהיתה ורופאים שעזבו,תורים שהתארכו יותר ויותר והרבה ביטולים מצידם... אני כבר לא מחזיקה את עצמי יותרץאפילו אין לי חברים לדבר איתם מעט או לברוח אליהם.,ממש במצב של כלום. ענקי. ההורים לא רוצים שאני ילך לגור בהוסטל או דיור ציבורי מוגן. הם טוענים שזה לא לעניין והכל שם מוזנח ואין מצב שיסכימו.. מצד שני הם לא סובלים אותי בבית .מקללים וכועסים הרבה. רוב הזמןן פשוט לא מתייחסים אליי יותר .כבר כמה שנים ולא חושבים איך לעזור לי להתקדם.. אני שבורה. באמת לא יודעת לאן להמשיך...