הי אודי יקר

תודה שאתה מבין..ההרגשה שאתה מבין אותי, מאד מקלה ומנחמת.. גם כאן מנסה או לפחות ניסיתי תקופה "להתאפק" ולא להעיק כי קשה להכלה.. הבעיה שגם בחוץ, מנסה לא להראות פגיעות, לספר לעצמי סיפורים שלא נפגעתי כשנפגעתי..להפגין אדישות.. להקרין חוזק.. ובעצם = להכיל את עצמי..וזה מחזיק תקופה קצרה.. אבל אז זה מתפוצץ.. ואני קורסת..וזה מתבטא בהיסטריה.. ובמשבר וייאוש מעצמי. לא מצליחה ללמוד לשלוט על רגשותיי ועל חיי וזה נורא מתסכל. מחליטה שמעכשיו לא מגיבה (רגשית) בקיצוניות, אבל לא עומדת בזה. פשוט "ביטוי אותנטי שלי" - נראה כדבר מאד לא רצוי לסביבה וגם לא לעצמי.. תודה, מיקה