אודי

שלום, עוד חודשיים אני אהיה בת 14. אני בכיתה ח'. כבר מעל לשנה שאני מרגישה חוסר חשק כל הזמן, עייפות, עצב, תחושה פרנואידית בבטן, בוכה כל פעם שאין מישהו בסביבה, ביטחון עצמי נמוך, תלותית במה שאחרים אומרים עליי. וכמובן בעיות רגילות של גיל ההתבגרות כמו להתאהב במישהו שלא אוהב אותי בחזרה וכו'... ולא מספיק כל זה עוד גיליתי שחלק מהידידים שלי- שהיו בערך המרכז בשבילי בשנתיים האחרונות (כמעט היחידים שבאמת גרמו לי לצחוק, מאוד היה אכפת לי ממה שהם חושבים עליי-) דיברו עליי בפייסבוק ואמרו עליי דברים מגעילים, גם לאנשים שאפילו לא פגשתי במציאות וגם בינם לבין עצמם (מגעילה, דפוקה, המציאו עליי שהכרחתי בנים לגעת לי בחזה) וזה רק חלק מהדברים שהספקתי לראות שהם רשמו, מי יודע מה עוד. גם הידידים שלי כבר הרבה פחות אוהבים אותי ויותר נמשכים לבנות ביצ'יות וסנוביות. בלי קשר לזה, אני מרגישה בדיכאון כל הזמן, אני חותכת את עצמי עם סרגל מתכת את הזרוע (בחלק העליון, לא ורידים.) אני מסתירה את זה מהסביבה שלי, מעמידה פנים שאני שמחה וזה עוד יותר מייאש. לפני 8 חוודשים בערך, סיפרתי להורים שלי שאני קצת בבעיות והם שלחו אותי לפסיכלוגית- אני לא יודעת אם זה לא התאים לי או שהיא פשוט לא הייתה טובה אבל זה סתם הרגיש לי מוזר (שההורים שלי משלמים לה והיא מקשיבה לבעיות שלי כי היא חייבת ובעצם לא עוזרת בכלל) מאז אני מעמידה פנים כמו שאמרתי- שזה עבר לי. אני לא יודעת מה לעשות, לפעמים יש לי מחשבות על מוות (לרוב לא על להתאבד- אלא נגיד, אם יגלו אצלי סרטן סופני או משהו, זה יהיה נחמד כי אז אני יוכל לנצל את החיים ולעשות רק מה שעושה אותי שמחה עד שאני אמות) ולפעמים יש לי חשק פשוט לקחת מלא כדורים או לדפוק את הראש בקיר עד שאני אאבד הכרה. אני גם ישנה הרבה במהלך היום כדי לברוח מהמציאות. אני ממש לא יודעת מה לעשות ואיך לפנות לעזרה.