שלום לפסיכולוג

יש לי שאלה קצת ארוכה ומקוה שתהיה לך סבלנות בשבילי. אני בת 16+ וגרה בבית קצת כמו בשיר של אביב גפן (במקום מסוכן שנקרא לו הבית גר אדם מסוכן שנקרא לו אבי...). נורא נורא קשה לי כי גרה עם אבא מאד אלים (אבל לא שיכור), מאד משפיל (אמא פסיבית בקטעים האלה) והכי גרוע - שהוא לא צפוי. יום אחד יכול "לזרום" ולהעביר דברים וביום הבא פתאום כועס או נפגע ממשהו קטן ומנפח אותו למימדים של פיל. וכולנו (גם אחותי שעוד נמצאת בבית)מכרכרים סביבו. כשמגיע מהעבודה אנחנו צריכים לשמוע את האוטו וללכת לעזור לו לקחת את סלי הקניות או שלפעמים מצפצף ואם לא שמענו, הוא נכנס מלא זעם ויכול להרביץ לאימי, לי , לאחותי. אולי זה דבר שאנחנו בדרך כלל כן יכולים למנוע. אבל למשל אם שואל שאלה ואני עונה אבל הוא חושב שאני מזלזלת בו בצורה שעניתי (ובאמת באמת שאני לא. אולי עניתי מתוך עייפות ) הוא יכול לשתוק ואז פתאום אחרי חצי שעה כשאני יושבת בחדר קוראת והדלת סגורה, פתאום אני שומעת את צעדיו על הרצפה ואז נכנס בסערה לחדר עם פרצוף אדום וכועס, העיניים שלו נורא מפחדיות כאילו עומדות לצאת ואז הוא מרביץ לי מושך לי בשיער או נותן מכות בראש על משהו שקרה הרבה קודם ולא תמיד יש לי מושג. הוא גם זורק מילים וקללות ואומר לי כמה שאני זבל ואפס. אני כבר חיה בפחד שזה יכול לקרות כל הזמן וכל הזמן מרגישה שהוא כועס עלי והבעיה שגם עם חברות בבית ספר אני כל הזמן בודקת אם כועסות עלי וככה אני מזמינה לפעמים את זה שיכעסו עלי. אני גם כל הזמן זאת שמבקשת סליחה גם אם מרגישה שצודקת כי ככה זה גם בבית שלי. וזה לא שיש לי הרבה חברות. אין לי ערך בעיני עצמי וכנראה שגם לא בעיניהם. מרגישה קצת כמו סמרטוט. ובאמת שאני לא יודעת מה לעשות. כי לעזוב את הבית כבר ניסיתי לברוח ולא הצלחתי גם אין לאן. גם חשבתי להתאבד אבל אין לי אומץ בינתיים. להלשין עליו אימי אסרה עלי לדבר עם מישהו כי אמרה שהמשפחה תיהרס וגם אין לי אמון שיכולים לעזור . השאלה אם יש לך עצה איך להתנהג איתו? איך אני יכולה למנוע חיכוכים איתו? מנסה להיות כמה שפחות בבית. אבל זה קשה (כשאין הרבה חברות וגם מתביישת להביא אותם הביתה) אבל איך להגיב אליו? איך לשתק אותו מהאלימות שלו? משהו שאני יכולה להגיד לו? אני כבר לא מראה לו שאני מפחדת אבל גם זה לא עוזר. מצטערת שחפרתי ומקוה שתוכל לייעץ לי מה לעשות כדי להפחית את זה? (כי למנוע לגמרי כבר הבנתי שאי אפשר)--תודה לך

כואב מאד לקרוא את מה שאת עוברת ומה שקורה בבית. את נשמעת נערה עם לב טוב ורגישות מאד גבוהה לסביבה, שומרת לא לפגוע בסובבים אותך אבל נפגעת בעצמך. אני רוצה לשלוח לך הרבה כוחות ולא להחליש אותך ואני מקווה שכך הדברים שלי יגיעו אליך. הבעיה היא של אבא ובשום פנים לא בך, זה לא משהו שאת עושה או לא עושה שגורם לו להתנהג באלימות, הבעיה היא בתוכו והוא מוציא אותה עליך על אמא ואחותך וזה באמת מסוכן כמו שכתבת. לגוף וגם לנפש. אני חושבת שיש כמה דברים שאת יכולה לעשות כדי להתרחק מהסכנה הזו- אם יש בבית ספר שלך דמות של מורה, יועצת או כל אדם בוגר שאת מרגישה שיש לך קשר טוב איתו כדאי לספר לו ולהתייעץ איתו ולחשוב יחד מה אפשר לעשות. קשה לספר דברים כאלה, אבל זה לא הלשנה, זה החיים שלך וכשמישהו פוגע בהם ולא משנה מי, צריך לעצור את הפגיעה. עוד דבר שאת יכולה לעשות הוא לפנות לקו סיוע למניעת אלימות במשפחה ולהתייעץ איתם, את לא צריכה להזדהות. יש שם אנשי מקצוע מיומנים שיוכלו לעזור לך, הקו פועל 24 שעות ביממה והמספר הוא 1-800-22-0000. מקווה שתרגישי יותר טוב בקרוב שולחת לך חיבוק אוהב.

סליחה שאני מתערבת, אני חושבת שלבד את לא יכולה לשנות את אבא שלך או לרסן את האלימות שלו. כל המשפחה כולל אבא שלך זקוקים לעזרה כדי להחלץ ממעגל האלימות והאימה, לא בטוח שפנייה לגורם חיצוני תהרוס את המשפחה.

תארת את אבי... (בשינויים קלים) ויש לי בשורה! אני במקום מ-א-ד שונה ואחר. יש תקוה... זה התחיל משבר אדיר בעבודה שבגללו פניתי לטיפול פסיכולוגי מסור שברר לעומק מדוע אני כה חשה סמרטוט...וחזק אותי מאד, הפסיכולוגית הזמינה בנפרד את אמי ואת אחותי. (ממש עברנו טיפול משפחתי)שם הבהירה הפסיכולוגית שמצב כזה לא יוכל להמשיך, וחזקה אותי בכל מחיר שמצות כיבוד הורים חשובה לא פחות משמירה על כבודי כאדם... ותוך הפרחת רמזים ואיומים (מהפסיכולוגית שאגב לא היה צורך שיתגשמו)אבי החל לחוש שהמרקם המשפחתי השתנה והחל לשנות בהדרגה. לא הכל ורוד ויש עוד ירידות אבל ההתקדמות אדירה. אל תותרי! פני לטיפול ותמצאי את הדרך. מהנסיון שלי כשהתחזקתי יכלתי להפעיל את משפחתי ובעקיפין גם אבי עבר שינוי. חזקי ואמצי!

הי אוריתי קשה לקרוא את מה שאת כותבת, את נשמעת נערה מקסימה ולא מגיע לך או לאמך ואחותך שיתייחסו אליכן בצורה כזו ואין שום סיבה בעולם שמצדיקה את זה. אני לא רואה פנייה לעזרה כהלשנה, אני חושבת שצריך הרבה חוזק ואומץ כדי לפנות לקבל עזרה, ונשמע שיש לך משניהם. ככה את גם מגנה על אחותך ואמא שלך וזו הכי נאמנות שיש. אני מבינה את חוסר האמון שמישהו יוכל לעזור, אבל יש אנשים טובים שכן ירצו לעזור. אולי באמת מישהו בבי"ס שאת סומכת עליו... אם את מרגישה צורך לדבר עם מישהו על מה שעובר עלייך את יכולה גם להעזר בער"ן בטלפון (1201) או בצ'טים באינטרנט כמו ער"ן או סהר או לכתוב פה כדי לקבל תמיכה נפשית וחיזוקים! שולחת לך הרבה כוחות וחיבוקים אופיר