לא יודעת

אולי כי ככה מרגיש רגע לפני שיגעון? לפני שמאבדים שליטה לגמרי.. או כי החיוך שלי לא עבד עליה והרגשתי נטולת הגנות, בלי התחכמויות בלי ציניות כי זה לא איכפת לה, כי התנהלות חברתית סטנדרטית של מסכות והגנות לא עבד מולה והרגשתי ערומה. וכי רציתי שהיא תלך כי לא ידעתי איך להתנהג. וכי לא ידעתי מה לעשות ורק רציתי שתלך כבר אולי כי יש סיבה לזה שאנשים מוזרים מפחידים אותנו, בעי קר אנשים במשבר כי אנחנו לא יודעים לעכל מצוקה של אנשים אחרים מבלי להשליך אותה על עצמנו.. אולי כי אני בעצמי מרגישה לפעמים תלויה על חוט השערה בין שליטה טוטאלית לבין שבירה.. ושבירה היא ממש לא אסתטית ואני תמיד רק נאבקת על היכולת להשאר אסתטית בכך מצב גם כשרק בא לי להקיא. ואולי כנראה כי אני פשוט די דפוקה.. אבל אני לא טיפשה את זה יש לי....