אי ודאות..

אודי, אני באי ודאות..לא יודעת מה לעשות...הייתי אתמול בפגישה שכאילו כבר אני סיימתי איתה...לא פתחתי כלום, הייתי די כזו עויינת, כאילו לא אכפת לי כבר ולא רציתי לבוא..ישר כשנכנסתי רציתי לקבוע תאריך והיא אמרה שנחכה לסוף הפגישה..בסופו של דבר החלטתי בסוף ספטמבר שבמקור זאת היתה הצעה שלה...היא לא ממש חשבה שכדאי שאחליט כי אני אשנה את דעתי שוב..הבטחתי שלא אשנה יותר את דעתי וזהו!!! והיא אמרה לי שהיא מרגישה משהו שרצתה למנוע בכל הפגישות..כנראה העברה כזו מאמא שלי.... כל הלילה התעוררתי לסרוגין..ופשוט נהייה לי רע...לא מסוגלת לעשות פרידה בתהליך..לא רגילה..אז היא אמרה שפה המקום...אבל עכשיו מה?? אשתוק? לא אשתף בכלום כי נגמר?????? מה פתאום לפתוח דברים שלא התאפשרו עד היום?????ופתאום היום הרגשתי איך כאילו אני מרגישה בהתחלה ולא בסוף...כלומר מבולבלת כמו שנכנסתי אליה...למרות שאני כבר במקום אחר היום..לא מבינה מה קורה לי...היא אמרה שאפשר לקבוע שיחה חצי שנה אחרי הפרידה ולראות אם אני רוצה שוב להפגש..מה פתאום??? אם אני מסיימת אז לא רוצה לראות אותה יותר אף פעם...מבין?????? מרגישה רע.אוף......חוץ מזה פתאום שאלתי אותה שאלות כאלו של אמון...כמו איפה כל "החומר" עליי נמצא?? מה היא עושה עם זה? האם מדווחים משהו למישהו?? וכו' הבטיחה כהרגלה שהכל בנינו וזה נרשם רק אצלה כי היא מחוייבת לרשום....בשביל תביעות וכו'...והכל נראה לי חרטה כזו..אוף הכל סתם, באתי סתם, נגמר סתם וכו'....כמו השיר הזה "סתם זה הכל סתם, מתיחה מסרט ישן..." אתה הרי אלוף בשירים....סליחה שהוצאתי הכל עלייך...דרך אגב אחרי הפגישה שלחתי לה שאני מצטערת שאני כזו קשה ומאכזבת.............וכמובן שאין תשובה כי ככה החלטנו כבר מזמן...אז סליחה גם ממך שאתה צריך לקרוא הכל...ולהכיל אותי...מיכ (נמאס להרגיש ככה..לא שלמה עם עצמי)