מחפשת ולא מוצאת

מאובחנת כפוסט טראומה,עם טיפול שהופסק באמצע. נכנסתי לפה בשביל לקרוא הודעות ולראות "שיש יותר גרוע". אולי זה מה שינחם? שיעודד? שייתן שוב טעם חדש לחיים? ייצור מחדש את הרצון לחיות? אך,זה לא קורה. לא הצלחתי למצוא שום הודעה ש"הייתה יותר גרועה",או לפחות ככה הרגשתי. אז מעודד? מנחם? מייצר מחדש את הרצון לחיות? לא,לא,ולא! להפך רק מחזק את התחושות שלא יכול להיות יותר גרוע שאני נמצאת בתחתית של התחתית שממנה אין לי שום חבל טיפוס למעלה. איך עולים? אולי כבר לא עולים. אולי החיים אומרים לי תשארי למטה. אז בשביל מה לחיות אם הכל נגמר? אז אולי יש יותר גרוע, אולי כבר לא. כנראה שכבר לא נדע

מצאת שם כל כך נבון...כנראה הטלטלה מסבירה הכי נכון את התחושה מכירה זאת מקרוב, קראי את הודעותי ותשובותיו של אודי..אולי בכל זאת תמצאי נחמה? אודי מדבר על דרך...ארוכה כנראה...אך בדרך יש גם רגעים טובים ומנחמים...אם מתאים לך ספרי למה הופסק הטיפול?

היי אודי ומיכל. עוקבת אחרי שתי התגובות ונחנקת. כי אין כבר אויר.למה לחפש יותר גרוע?כי זה מה שנשאר. רוצה למצוא תא הכוח ולא מצליחה. רוצה למצוא רצון ולא מצליחה. מנסה להביא אותו בכוח,ואז אני מקיאה.עד לפני יומיים רק לא יכולתי לישון,ומאז..יומיים שאינני ישנה יותר, יומיים שאינני אוכלת יותר. אינני רואה טעם יותר. הפסקת הטיפול נכפתה עליי ואין בכוחי לשנותה. למה? כי מסתבר שאני אפס מאופס. שהפכתי להיות כלום בתוך הרבה. אז מה המשמעות שלי פה בכלל? האם היא קיימת? כבר איני מביאה תועלת לא לעצמי ולא לסובבים אותי. איזו מן הצדקה יש לקיומי כעת? אין! ולמיכל, אכן אני עוקבת אחר הודעותיך כבר כמה זמן..הן נוגעות,לפעמים אף מרגישות זהות. קראתי גם את תגובותיו של אודי והדרך עליה הוא מדבר,אך הדרך הזו,ארוכה. ארוכה מדי. אינני מצליחה לראות איך עוברים אותה עם כל הקושי,ההרים והגבעות. הפיתולים הקשים,והאבנים שעומדות בדרכי. פעם ראשונה בחיי אני מוותרת.פעם ראשונה בחיי אני מרימה את ידי ואומרת די!!!! ****ההודעה נערכה*****