הפעם
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
זה באמת מתחיל להעליב. זה בכר הפך למשהו עיקבי. אתה מקפיד להעלות את ההודעות שלי- תודה. אתה גם מקפיד להתעלם מהן בשיטתיות. אם גם אותך הצלחתי לעייף ברגע שהעזתי לבקש קצת יותר- סבבה, זה מוכר לי כ"ב, אני אלך גם מפה .אבל תגיד . חשבתי שאולי וירטואלית אני אצליח לא להעיק, בגלל זה התחלתי כ"כ לאט ומהסס אבל הנה- ברגע שקצת הלכתי קדימה-וביקשתי מה שאני באמת צריכה חזרתי למקום המוכר שלי- הנשענת, המעיקה, המנג'זת וזו שרוצים שתלך כבר. בעסה.
מהעיניים שלי את בכלל לא מעיקה, ההפך. כל כך ממעטת במילים שלפעמים זה מרגיש שצריך לתפוס אותם מהר לפני שיעלמו. התרגשתי לראות אותך מבקשת שיראו אותך. כמה אומץ צריך בשביל להעיז לתפוס מקום ולהיות נראית. יש פה מלאן מקום בשבילך, תהיי.
אני מסכימה עם כל מילה ש"אחת" כתבה לך. במבי.
רוני יקרה, תראי כמה את חשובה לכלנו..קבלת תגובות שאין לי מילים...אודי פשוט לא רואה את תשובות ההמשך מדי פעם, לא רק את שלך..אני נוהגת פשוט להזכיר לפעמים.....או פשוט לפתוח הודעה חדשה אם זה ממש חשוב...
הי רוני, דווקא הפעמים הרבות בהן את כותבת בלי לומר כלום הן בעלות פוטנציאל התשה רב יותר מאשר כשאת מעיזה לבקש יותר. בכל מקרה, להודעה שנשארה מיותמת פניתי לענות בעץ המקורי שלה וייתכן שפספסתי להבין את הבקשה שהתארכה לה בעץ החדש. קבלי את התנצלותי. את רצויה כאן. אודי