בחורה לא איכותית ובעלת אישיות חלשה - טיפה ארוך

שלום 1) רציתי לספר את הסיפור שלי. אני בחורה בת 38, רווקה, אף פעם לא היה לי קשר רציני ממשי לטווח ארוך, אני עדיין גרה אצל אימי. אחותי הצעירה יותר עזבה מזמן את הבית. לא היה לי אבא מגיל 9 בגלל דבר שלפי דעתי אני אשמה בו, אבל לא נתווכח על זה. כי הוא רצה להמשיך את הקשר ואני לא. פשוט עשיתי ממנו צחוק. בגיל 19, בשירות הצבאי, גם כן עשיתי שטויות, והעיפו אותי ממקום מצוין בחיל האויר למקום הכי לא טוב מבחינת האיכות של המקום. כלומר אני לא ספגתי את העוצמה של הדברים. לא ספגתי את העוצמה של האבא, לא ידעתי מה זה, ולא היה לי דמות אב. גם את העוצמה של השירות הצבאי לא ספגתי. כתוצאה מכך הפכתי לאישיות חלשה שמסתמכת רק על ההופעה החיצונית שלה. אני חושבת על ניתוחים פלסטיים ועל בגדים ונעליים וכו'. לא רק בגלל שכמעט כל אחת מתעניינת בזה, אלא מפני שחסרה לי עוצמה נפשית להמתמודדות עם אנשים, ודווקא החזקים שבהם , בכל מיני מקומות, כמו חדרי הרצאות לקורסים מעניינים ועוד. בקשר זוגי, לפי מה שקרה לי עד כה, אני מרגישה שאני נבלעת בקשר, כלומר לא מצליחה להוציא מעצמי את המיטב, לא מצליחה להתמודד עם עוצמות של אנשים. אני מטופלת בנתיים במוסד לביטוח לאומי. שכחתי לציין שיש לי תעודת בגרות ועבדתי במשרות קטנות וחלקיות בתור קלדנית. אני לא מרגישה שאני מעיינת במיוחד מישהו ואם אכיר מישהו שקצת דומה לי, אז לטווח ארוך, הקשר לא יחזיק מעמד. 2) חשבתי לנסוע ולגור בארץ מערבית אחרת, ששם אף אזרח לא עושה צבא, אבל אמנם זה יחזיק מעמד? גם אם אני יודעת אנגלית? אני אצליח לעניין מישהו בעזרת הופעה חיצונית? האנשים שם יותר תמימים וחלשים? הנוצרים? הכוונה לארץ כמו אנגליה, פולין, ארצות הברית. וחשבתי שאם זה לא יצליח, אולי כדאי לי פשוט לצאת מהבית, ולנסות לשקם את חיי, לספוג עוצמות במקומות אחרים. ומה לגבי הקשר עם האבא? עלי לציין שהאבא בעצמו קצת לוקה בנפשו, ואם אפגש עימו , אצטרך בלהסתכן בלוותר על משהו תמורת קבלה של משהו אחר. האבא בן 67. יש סיכוי שייצא מזה משהו? מה יש לומר על כל מה שכתבתי?