אולי בחלום

שלום אודי, הצצתי קצת למטה וראיתי אפילו הלכתי לקישור... מזל טוב על הספר נשמע מעניין, מעניין איך ואם ה תאו"מ עובד באינטרנט בפורום כמו זה, שבו יש רק מילים שמסמלות/מבטאות מחשבות ורגשות של ישות עלומה חסרת קול ומראה, ויש ואת מה שבין המילים כמובן. חוץ מזה אני רוצה לספר משהו שקרה לי בפגישה האחרונה, איכשהו השיחה הגיעה למקום שלא כל כך נוח לי לדבר עליו, זה התחיל מזה שאמרתי שאולי הגיע הזמן לסיים , שלוש שנים זה לא מעט ויש לי תמיד רגשי אשמה על הכספים שאני מוציאה על עצמי, כסף שמרוויח בעלי (המשכורת שלי פשוט זניחה), וזה נגמר, באמת לא ברור לי איך תמיד בסוף אנחנו מגיעים לזה לשיחה על הקשר בינינו, זה נושא שמביך אותי, אני מרגישה טיפשה ועלובה ומושפלת מאוד ולמען האמת לא אומרת לו אף פעם את האמת על האובססיביות החרדה והנואשות מצד אחד, ומצד שני ישנה אמביוולנטיות גדולה, ואני בכלל לא בטוחה שהוא פסיכולוג טוב ושאוכל אי פעם לאהוב אותו ולסמוך עליו באמת. איך שלא יהיה זה נושא שמאוד לא נוח לי לדבר עליו. בשלב מסוים הוא שאל מה את מצפה שיקרה פה? הייתי מבולבלת ולא הייתה לי תשובה מלבד זה שבאמת אני לא מאמינה לכל הכאילו דאגה שלו הקשר הוא קודם כל כלכלי מקצועי, הוא לא עושה לי טובה וגם אני לא עושה טובה, ואז הוא אמר שהוא שומע שאני לא מאמינה שהוא יכול להיות הורה טוב בשבילי, ואני להפתעתי לא אמרתי כלום אולי אפילו הנהנתי בהסכמה, אחרי שהלכתי הביתה חשבתי לעצמי שאולי שוב זה יצא שאני קצת שקרנית, וגם הוא קצת שקרן משום לי היה מספיק רע ואולי אפילו מיותר להיות ילדה פעם אחת מזמן, אני לא צריכה "אמאבא" אולי אף פעם לא הייתי צריכה, והוא לא באמת יהיה/יאהב אותי כמו הורה, נזכרתי בחלום שאני בהחלט מתביישת שחלמתי אותו ולכן לא אספר לו, חלום שבו אני ממש גרה בבית שלו, אתו ועם אשתו.

ואולי מה שעוד כואב זו הידיעה הוודאית של מה שכבר לא יקרה.