האם כדאי לפנות לטיפול?

שלום, אני בת 31, בני הבכור נולד לפני כ-4 חודשים, אני בבית איתו בתכנון עד גיל שנה. דוקא בגלל שאימי עבדה המון בילדותי חשוב לי להיות איתו, ולשמחתי גם הטיפול בו הוא מקור לאושר גדול (אולי לא כשהוא צורח בלילה, אבל בגדול). בסה"כ אני מרגישה בריאה וטוב, אף פעם לא היו לי משברים רציניים מידי, זוגיות טובה, עבודה נחמדה. אבל - היו לי יחסים מאוד בעיייתיים על אימי, ובכלל ילדות לא פשוטה (אך מעניינת ועשירה) - לא התעללות חס וחלילה, אלא המון מעברים ושינויים, יחד עם ביישנות (שנרגעה עם השנים). הסיבה שאני תוהה אם כדאי לפנות לטיפול היא בגלל שאני פתאום מבינה כמה הורות היא עניין מסובך ואני מרגישה שאולי, למרות הספרים והכוונות הוטבות, יש דברים בעברי שישפיעו על חינוך ילדיי באופן שקשה לי לראות ולהעריך בעצמי. למשל אני עדיין לא מסוגלת להשאיר את בני עם אף אחד אחר, גם לא לשעה (למעט האבא, וגם אז רק לשעתיים - אני מניקה מלא). או שאולי זו חרדה טבעית שיש לכולם - זה שאנחנו לא הורים מספיק טובים? אם לפנות לטיפול, יש דרך למצוא מטפלים עם התמחות ספציפית (למשל third culture kids)? בתודה מראש ממני

אודי תודה. האם יש מקום בו אפשר למצוא פסיכולוגים שמתמחים בתחום מסויים - למשל third culture kids? בעבר ניסיתי פעם ללכת לטיפול (בדיוק לפני שהתחתנתי - כנראה ששינויים גורמים לי לחשוב על העבר...) והגעתי (דרך המלצות) למישהי שהרגשתי שממש לא מבינה על מה אני מדברת, ולכן התייאשתי ולא חזרתי לזה שוב.